רסיסים של מחשבות

כמו נקודה שחורה שתקועה בזווית של העין..

מתנהלים כרגיל, חיים את החיים.

אבל הנקודה השחורה בזווית של העין לא נותנת לך מנוח.

היא שם כל הזמן, ואי אפשר להתעלם ממנה.

שם כל הזמן.

ואז אמא שלה מתקשרת... והנקודה השחורה הופכת לכתם גדול במרכז שדה בראיה..

החלטתי לגנוז את הפוסט שנכתב לי בראש כבר כמעט חצי שנה.

מוצפת בהודעות של סקרנים שרוצים לשמוע עוד על מערכת יחסים של שלישייה.

החלטתי לגנוז את הפוסט שמסביר למה החלטתי על אף הקושי והכאב, להיפרד.

רציתי לספר בפוסט על שני האהובים המדהימים שהיו לי, ולמה בזכותם, הבנתי שאני רוצה יותר.

על כמה קשה הייתה ההחלטה, וכמה קשה לעמוד מאחוריה. כמה קשה לא להישבר וליפול למקום המוכר והאהוב.

השבוע, יותר מתמיד, הבנתי כמה ההחלטה הייתה נכונה. עבורי, ובמיוחד עבורם.

מקווה שהם ימצאו אחד את השנייה מחדש.

מוכנה להיות השעיר לעזאזל שלכם – העיקר שיהיה לכם טוב.

אבל החלטתי לגנוז את הפוסט. 

אתמול הקטנה שלי חגגה יום הולדת 4 ועשינו מסיבה לילדי הגן. היא קיבלה במתנה את הספר - "איך מוצאים את החברה הכי טובה?" 

מיד חשבתי לעצמי: הנה עוד ספר קיטשי לבנות, הכול ורוד ולבבות...  

בערב לפני השינה ישבנו לקרוא את הספר, והבנתי שהספר הזה מתאים גם לאמא של הבת שלי..

הנה כמה משפטים מהספר שגרמו לי לחשוב על חיי, ועל האנשים שבחיי:

- חבר מתנדנד איתך על הנדנדות, אבל החבר הכי טוב, נותן לך דחיפה.

- חברה מוחאת כפיים בנימוס כשאת מנצחת בתחרות, אבל החברה הכי טובה פשוט שמחה שניצחת, אפילו אם גם היא רצתה לנצח בעצמה.

- חבר מקשבי לך, אבל החבר הכי טוב מבין אותך, אפילו כשאת לא אומרת הרבה.

סוף הספר מעלה שאלה , איך משיגים חברה הכי טובה? התשובה פשוטה, כדי להשיג חברה הכי טובה, צריך להיות חברה הכי טובה בעצמך.

ספר ילדים, כבר אמרתי :)

הספר גרם לי לחשוב על חצי השנה האחרונה, ועל החברות העמוקה שהתפתחה ביני לבין הזוג שאיתי.

היו לי הרבה חברים בחיים, חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות. חלקם לתקופות קצרות, ואת חלקם אקח איתי עד יומי האחרון.

אבל, חברות עמוקה ואמיתי כמו זו שיש לי עם הזוג שלי עוד לא הייתה לי. האמת, לא חשבתי שהיא באמת קיימת. כולנו אנשים שמופעלים ופועלים מאינטרסים, מאגו, מרצון להצליח, להיות הכי טוב, הכי מוצלח. יש כאלה שיותר, ויש כאלה שפחות, אבל כולנו מורכבים מאותן תכונות אופי מחורבנות של בני האדם.

אז איך באמצע החיים הכרתי שני אנשים שמנפצים לי את התאוריה הזו? קשה לי להסביר במילים כמה הם אנשים טובים. כמה הם שמים את האהובים שלהם מעל הכול. כמה הם נותנים מעצמם, ונותנים באהבה, בלי שום ציפיה לתמורה.

אם יש אלטרואיזם בעולם, אז הם הכי קרובים לזה שיש. 

מבחוץ אולי יחשבו שהאדון "דפק את המערכת". יש לו שתי נשים, אחת מהן היא האישה הכי יפה בעולם. ואני גם נראת לא רע If I do say so myself :)

קיבל שישה חורים לשימושו הבלעדי, מתי וכמה שבא לו. אם אחת מתעייפת, יש תמיד גיבוי.

גם נחסכה ממנו ההתעסקות עם ה"חפירה" של האישה, כי אנחנו פשוט חופרות אחת לשניה כל היום. 

זכה בלוטו לא? 

לא חברים, אני היא זו שדפקה את המערכת. אני קיבלתי את הכי טוב שיש לשני העולמות להציע. 

גם בן זוג הורס, רגיש, אכפתי, דואג, אוהב, שנון, מצחיק, חכם, אינטיליגנט, איש שיחה, מכיל, מחזק, מפרגן, אוהב ומטפל בילדים שלי כאילו היו שלו. מזיין אותי מהבוקר עד הערב כמו שאני אוהבת.

וגם בת זוג מהממת, יפייפיה, חכמה, אוהבת, חמה, מחבקת, דואגת, מצחיקה, קלילה, ילדותית, אמא מושלמת, תומכת, ועם אינטיליגנציה ריגשית שלא הכרתי. סקסית ומינית ברמות יוצאות דופן. סוף סוף מישהי שאובהת סקס כמו שאני אוהבת סקס!

בנוסף לשניהם, קיבלתי גם את שני הילדים שלהם שאני אוהבת בכול ליבי כאילו היו שלי. הם שונים זה מזה שמיים וארץ, אבל כל אחד מהם מושלם בדרכו שלו. 

אם הייתי צריכה לבחור לעצמי משפחה, הייתי בוחרת בהם כל פעם מחדש. 

אתמול הבת שלי חגגה יום הולדת 4 ועשינו מסיבה לילדי הגן. 

בזמן שבת הזוג שלי מכינה לבת שלי עוגת שתי קומות של LOL, בן הזוג שלי מרכיב עם בן ה-7 שלי רובוט הידראולי לגיל 14.

כשהמפעילה מודיעה בצהריים שיש לה קורונה, כולם מתקיפים את גוגל בחיפוש אחר מפעילה מחליפה (שנמצאה והיה אש!)

בזמן שאני והיא מקשטות, מסדרות, תולות, חותכות, ומנקות, בן ה-15 שלה מגיע באוטובוס מבית הספר כדי לשמש עוזר של המפעילה, כולל להיכנס לבובה ענקית של LOL.. 

אם זו לא חברות ואהבה, אז מה כן? אם זה לא משפחה, אז מה כן? אם זה לא מה שכולנו מקווים למצוא בחיים, אז מה כן?

הוא חושב שהוא דפק את המערכת, אבל הבנתם כבר, אני היא זו שדפקה את המערכת. 

והמערכת הזו הכי יפה בעולם. 

אוהבת אותך, ואוהבת אותך, ואוהבת אתכם. אתם מרגשים אותי כל יום מחדש. 

מדהים כמה יכול לקרות בשנה.

עד לפני שנה הייתי נשואה לגבר מקסים, אבא טוב, בחור ישר והגון וונילי להחריד. סקס לא היה, אולי פעם בכמה חודשים. כשהילדים קצת גדלו, החלטתי שאני רוצה יותר. שאני חייבת תשוקה אהבה וסקס בחיים שלי אחרת אמות.

איך אני, היצור הכי מיני בעולם, מצא את עצמו בזוגיות עם היצור הכי א-מיני. 

נפרדנו. אומנם לקח כמה חודשים עד שהרוחות נרגעו, אבל היום אנחנו חברים טובים וגם הוא מבין שההחלטה הייתה נכונה.

אחרי הפרידה הכרתי את מי שפתח את עיניי וליבי. שולט מנוסה שקצת איבד את דרכו. מצאנו אחד את השניה, ונוצר קשר עמוק של חברות, אהבה, ותשוקה. הוא לימד אותי המון. בעצם הוא לימד אותי הכול. קודם כל על עצמי, לאהוב את עצמי, להכיר את הגוף שלי. הוא לימד אותי מה זה חיבור אמיתי. התמסרות. מיניות שלא ידעתי שקיימת, רק בפנטזיות שלי. אמנם הקשר הזוגי נגמר, אבל יש לי חבר אמיתי לחיים. לנצח הנפשות שלנו תהיינה שזורות זו בזו. הוא חלק ממני, חיי וקיים בתוכי.

המשכתי הלאה. לא חיפשתי להכיר או להתנסות. רק לשמוע, לקרוא, ללמוד.

ואז נתקלתי בבלוג שלה. משהו בכתיבה שלה משך אותי כמו פרפר לאש. היא מספרת על הקשר המיוחד שלה עם האדון שלה. על החוויות שלהם. על רגש עמוק שלא הכרתי לפני.

כתבתי לה. התחלנו להתכתב פה, ואז בטלגרם ובוואטסאפ. בסוף החלטנו להיפגש במסיבה. 

זיהיתי אותה ישר. אישה ילדה. זוהרת וקורנת. מעלה חיוך על פניו של כל מי שעובר בדרכה. אישה יפייפיה שנראה כאילו אלוהים מלווה כל צעד שלה עם ספוט לייט, מאירה כל פינה בה נמצאת.

באותו הערב התנשקנו. זו הפעם הראשונה שהתנשקתי עם אישה, אבל הרגשתי שאני מתנשקת עם הנפש שלה. העולם סביבנו נעלם, ורק אני והיא עמדנו באמצע הרחבה, מרגישות אחת את השניה. אחד השומרים פוצץ לנו את הבועה כאשר התקרב ואמר שסוגרים ואנחנו צריכות ללכת. לא הצלחנו לנתק את השפתיים זו מזו.

היה ברור שיש בינינו חיבור מיוחד. קבענו להיפגש במסעדה, שם דיברנו שעות. השיחה זרמה כאילו אנחנו מכירות כבר שנים. אם לא הייתי צריכה ללכת, היינו נשארות שם שבוע.

ידעתי שאני רוצה להכיר אותה יותר וקבענו שוב במסיבה. שם כבר הכרתי את האדון שלה. הייתי מהוססת מאוד. לא הייתה לי ההזדמנות להכיר אותו לפני כן כמו שכבר הכרתי אותה. משהו באנרגיות שלהם איפשר לי לשחרר ולסמוך. דברים קטנים בהם כבשו אותי. הוא קנה לי מים, ודאג תמיד להביא לי את הבקבוק כשהוא סגור עם הפלסטיק ביטחון, שלרגע לא אחשוש שהכניסו לי משהו למשקה. דברים קטנים שהם ענקיים.

באותו הערב משהו השתחרר בין שלושתנו וחווינו משהו מטורף שעד היום מעלה בי חיוך. עוצמת את העיניים וחוזרת לאותו הרגע, ומתענגת. 

המשכנו להתכתב ולהיפגש וכול פעם זה היה עוצמתי יותר, מרגש יותר, חדש יותר. הכרתי אותה כל פעם יותר, וכל פעם נדהמתי מחדש מהיופי שלה. החיצוני כמובן, אבל הפנימי יפה הרבה יותר. הכרתי אותו. גבר אמיתי. רגיש וקשוב. אסרטיבי וקשוח. שילוב מנצח. הכרתי את הזוגיות הנדירה שלהם. הם ביחד למעלה מ20 שנה, אבל מתרגשים זה מזו כאילו הכירו לפני שבוע. לא ידעתי שקיימת אהבה כזו בעולם.

לא הייתה לי ובטח לא להם, כוונה לפתח קשר עמוק. סה"כ חיפשנו קצת ריגושים, קצת כיף של גדולים. לא עלה בדעתנו שתיווצר פה חברות עמוקה, תשוקה אמיתי. אהבה.

בלי לשים לב, אני בזוגיות. זוגיות? שלישיות. 

לא האמנתי שקיימים אנשים כמוהם בעולם. אנשים שהם טהורים. טובים. בלי טיפה של ציניות, מניפולטיביות, אינטרסנטיות. זה אמיתי??

הם הכניסו אותי לחיים שלהם. לזוגיות שלהם. לבית שלהם. למשפחה שלהם. לא נתנו לי לרגע תחושה שאני ה"מצטרפת", הגלגל השלישי, הצעצוע שלהם. אני באמת מאמינה ומרגישה שהם אוהבים אותי. 

אנחנו דואגים לדבר על הכול, לחפור עד השעות הקטנות של הלילה ולשתף בתחושות, בחששות וסכנות. 

לא עובר יום שאנחנו לא רוצים להיות ביחד, מתגעגעים, משתוקקים למגע. לישון ביחד.

אני יכולה לכתוב ספר שלם על כל החוויות המטורפות שעברנו, השיאים שאנחנו שוברים כל פעם מחדש, אבל זה באמת החלק השולי בכול הדבר הזה. הסקס המטורף איתם זה לא העיקר, וגם לא היה יכול להיות כזה לולא החיבור המיוחד והאהבה שיש בינינו. 

לא ברור איך זה קרה לי, ואיך זכיתי באנשים כל כך מדהימים, ולמה לעזאזל הם סובלים אותי. אבל זכיתי בלוטו. בכול הקופה. ג'ק פוט. 

חבל שהעולם שלנו כל כך שמרן וצר אופקים. הלוואי ויכולנו לחיות את הפנטזיה שלנו. ביחד, כולנו. הולכים לישון ביחד ומתעוררים ביחד. צוציקלנד. 

מאחלת לכולם שימצאו אנשים טובים כאלה לחיים, למרות שכאלה בדיוק לא תמצאו.

הם שלי ורק שלי. 

כשהצטרפתי לכלוב לפני כשנה, לא באמת ידעתי למה לצפות.

בחלום הכי רטוב שלי לא חשבתי שאכיר פה אנשים שיהפכו לחברים.

כאלו שיביאו לי מרק עוף ב22:00 בלילה כשאני לא מרגישה טוב.

אתם מפתיעים ומרגשים אותי כל פעם מחדש ואני כל כך מאושרת שדרכנו הצטלבו.