בשבוע שעבר הגשמתי את הפנטזיה הכי עמוקה שלי.
עשר שנים חיכיתי לרגע הזה. עשר שנים של מבטים גנובים, של עקיצות מפלרטטות – כאילו מושך לי בקוקיות, מציק לי בחצי חיוך. שנים שאני חולמת ומדמיינת, עשור של לילות בהם עצמתי עיניים ונתתי לעצמי להרגיש את מה שלא קרה – את הידיים שלו עליי, את הגוף שלו חובק את שלי. והנה, סוף סוף, זה קרה.
עד לפני שנה, עבדנו יחד. הוא היה הבוס שלי, ואני – העובדת החרוצה, יד ימינו, שלמדה לשים בצד את כל התשוקה שחשתי כלפיו. בכל ישיבה, בכל שיחה אקראית במטבח המשרד, בכל רגע שביליתי במחציתו – הרגשתי את המשיכה המטורפת אליו.
ביום חמישי האחרון יצאנו לחגוג יום הולדת של חבר מהצוות הקודם. כמו תמיד, שתינו מלא, וכל אחד התערבב בין כולם. במהלך הערב, כמו כל יציאה עם החברים, מצאנו אחד את השנייה, ושאר הערב היינו צמודים. הפעם, משהו היה שונה. פתאום משום מקום, הרגשתי את האגודל שלו מחליק באיטיות על הגב שלי, נגיעה עדינה ששלחה זרמים בכל גופי. לרגע חשבתי שאני מדמיינת, מעולם הקו הזה לא נחצה. הסתובבתי כדי להיות עם הפנים אליו, ואז האגודל שלו ליטפה לי את הבטן. זה כבר לא בראש שלי, הוא נוגע בי. הנשימה שלי נעתקה.
הבטתי בו. הוא הביט בי. הכול נאמר בלי מילים. הוא רוצה אותי גם…
יום ההולדת נגמרה. כולם התפזרו. בדרך לאוטו, שלחתי לו הודעה: "בוא אליי." רעדתי. אולי זה היה הפחד, אולי ההתרגשות. סוף סוף היה לי האומץ אחרי שנים של התאפקות.
הוא בא.
חיכיתי לו בכניסה לדירה, שומעת את צעדיו מתקרבים אליי. ואז, בלי מילים, פשוט נמסנו זה לזרועות זו. התנשקנו כאילו העולם הפסיק להתקיים, כאילו כל עשור ההמתנה הזה נשפך ברגע אחד של תשוקה בלתי מרוסנת. ידיו אחזו בפניי, ליטפו את שיערי, ונמסתי.
"רוצה להיכנס?" לחשתי, נשימתי עדיין לא יציבה.
הובלתי אותו לחדר השינה. כל המחשבות, כל החששות – נעלמו. נשאר רק הרגע. הוא השכיב אותי על המיטה, וידיו טיילו על גוף המתרגש שלי. הוא נגע בי כאילו למד את מפת גופי מבעוד מועד. הוא הכיר כל קימור שלי, ידע איך לגעת ואיפה. כל פנטזיה שאי פעם העזתי לחלום עליו מתממשת ממש לנגד עיניי. הוא היה כאן. אמיתי.
זה היה כל מה שדמיינתי – רק טוב יותר. הנשימות שלו על צווארי, הלשון החמה שלו על שפתיי, הידיים שמחבקות אותי חזק, כאילו הוא חושש שאעלם. כאילו שהתגעגעתי אליו במשך עשור.
שנים של כמיהה שהתפוצצה ברגעים מלאים חום ותשוקה.
עשר שנים של המתנה. וכל שנייה הייתה שווה את זה.
בבוקר נזכרתי שיש לי מצלמה בעינית דלת הכניסה... עכשיו אני יכולה להנות מהנשיקה הראשונה שוב ושוב... ולא רק בדמיון
