רסיסים של מחשבות

מדהים כמה יכול לקרות בשנה.

עד לפני שנה הייתי נשואה לגבר מקסים, אבא טוב, בחור ישר והגון וונילי להחריד. סקס לא היה, אולי פעם בכמה חודשים. כשהילדים קצת גדלו, החלטתי שאני רוצה יותר. שאני חייבת תשוקה אהבה וסקס בחיים שלי אחרת אמות.

איך אני, היצור הכי מיני בעולם, מצא את עצמו בזוגיות עם היצור הכי א-מיני. 

נפרדנו. אומנם לקח כמה חודשים עד שהרוחות נרגעו, אבל היום אנחנו חברים טובים וגם הוא מבין שההחלטה הייתה נכונה.

אחרי הפרידה הכרתי את מי שפתח את עיניי וליבי. שולט מנוסה שקצת איבד את דרכו. מצאנו אחד את השניה, ונוצר קשר עמוק של חברות, אהבה, ותשוקה. הוא לימד אותי המון. בעצם הוא לימד אותי הכול. קודם כל על עצמי, לאהוב את עצמי, להכיר את הגוף שלי. הוא לימד אותי מה זה חיבור אמיתי. התמסרות. מיניות שלא ידעתי שקיימת, רק בפנטזיות שלי. אמנם הקשר הזוגי נגמר, אבל יש לי חבר אמיתי לחיים. לנצח הנפשות שלנו תהיינה שזורות זו בזו. הוא חלק ממני, חיי וקיים בתוכי.

המשכתי הלאה. לא חיפשתי להכיר או להתנסות. רק לשמוע, לקרוא, ללמוד.

ואז נתקלתי בבלוג שלה. משהו בכתיבה שלה משך אותי כמו פרפר לאש. היא מספרת על הקשר המיוחד שלה עם האדון שלה. על החוויות שלהם. על רגש עמוק שלא הכרתי לפני.

כתבתי לה. התחלנו להתכתב פה, ואז בטלגרם ובוואטסאפ. בסוף החלטנו להיפגש במסיבה. 

זיהיתי אותה ישר. אישה ילדה. זוהרת וקורנת. מעלה חיוך על פניו של כל מי שעובר בדרכה. אישה יפייפיה שנראה כאילו אלוהים מלווה כל צעד שלה עם ספוט לייט, מאירה כל פינה בה נמצאת.

באותו הערב התנשקנו. זו הפעם הראשונה שהתנשקתי עם אישה, אבל הרגשתי שאני מתנשקת עם הנפש שלה. העולם סביבנו נעלם, ורק אני והיא עמדנו באמצע הרחבה, מרגישות אחת את השניה. אחד השומרים פוצץ לנו את הבועה כאשר התקרב ואמר שסוגרים ואנחנו צריכות ללכת. לא הצלחנו לנתק את השפתיים זו מזו.

היה ברור שיש בינינו חיבור מיוחד. קבענו להיפגש במסעדה, שם דיברנו שעות. השיחה זרמה כאילו אנחנו מכירות כבר שנים. אם לא הייתי צריכה ללכת, היינו נשארות שם שבוע.

ידעתי שאני רוצה להכיר אותה יותר וקבענו שוב במסיבה. שם כבר הכרתי את האדון שלה. הייתי מהוססת מאוד. לא הייתה לי ההזדמנות להכיר אותו לפני כן כמו שכבר הכרתי אותה. משהו באנרגיות שלהם איפשר לי לשחרר ולסמוך. דברים קטנים בהם כבשו אותי. הוא קנה לי מים, ודאג תמיד להביא לי את הבקבוק כשהוא סגור עם הפלסטיק ביטחון, שלרגע לא אחשוש שהכניסו לי משהו למשקה. דברים קטנים שהם ענקיים.

באותו הערב משהו השתחרר בין שלושתנו וחווינו משהו מטורף שעד היום מעלה בי חיוך. עוצמת את העיניים וחוזרת לאותו הרגע, ומתענגת. 

המשכנו להתכתב ולהיפגש וכול פעם זה היה עוצמתי יותר, מרגש יותר, חדש יותר. הכרתי אותה כל פעם יותר, וכל פעם נדהמתי מחדש מהיופי שלה. החיצוני כמובן, אבל הפנימי יפה הרבה יותר. הכרתי אותו. גבר אמיתי. רגיש וקשוב. אסרטיבי וקשוח. שילוב מנצח. הכרתי את הזוגיות הנדירה שלהם. הם ביחד למעלה מ20 שנה, אבל מתרגשים זה מזו כאילו הכירו לפני שבוע. לא ידעתי שקיימת אהבה כזו בעולם.

לא הייתה לי ובטח לא להם, כוונה לפתח קשר עמוק. סה"כ חיפשנו קצת ריגושים, קצת כיף של גדולים. לא עלה בדעתנו שתיווצר פה חברות עמוקה, תשוקה אמיתי. אהבה.

בלי לשים לב, אני בזוגיות. זוגיות? שלישיות. 

לא האמנתי שקיימים אנשים כמוהם בעולם. אנשים שהם טהורים. טובים. בלי טיפה של ציניות, מניפולטיביות, אינטרסנטיות. זה אמיתי??

הם הכניסו אותי לחיים שלהם. לזוגיות שלהם. לבית שלהם. למשפחה שלהם. לא נתנו לי לרגע תחושה שאני ה"מצטרפת", הגלגל השלישי, הצעצוע שלהם. אני באמת מאמינה ומרגישה שהם אוהבים אותי. 

אנחנו דואגים לדבר על הכול, לחפור עד השעות הקטנות של הלילה ולשתף בתחושות, בחששות וסכנות. 

לא עובר יום שאנחנו לא רוצים להיות ביחד, מתגעגעים, משתוקקים למגע. לישון ביחד.

אני יכולה לכתוב ספר שלם על כל החוויות המטורפות שעברנו, השיאים שאנחנו שוברים כל פעם מחדש, אבל זה באמת החלק השולי בכול הדבר הזה. הסקס המטורף איתם זה לא העיקר, וגם לא היה יכול להיות כזה לולא החיבור המיוחד והאהבה שיש בינינו. 

לא ברור איך זה קרה לי, ואיך זכיתי באנשים כל כך מדהימים, ולמה לעזאזל הם סובלים אותי. אבל זכיתי בלוטו. בכול הקופה. ג'ק פוט. 

חבל שהעולם שלנו כל כך שמרן וצר אופקים. הלוואי ויכולנו לחיות את הפנטזיה שלנו. ביחד, כולנו. הולכים לישון ביחד ומתעוררים ביחד. צוציקלנד. 

מאחלת לכולם שימצאו אנשים טובים כאלה לחיים, למרות שכאלה בדיוק לא תמצאו.

הם שלי ורק שלי.