זה היה סשן אחר ממה שהיה לי עד כה איתך. אגרסיבי יותר, כואב יותר, עוצמתי יותר. הסשן הראשון שביקשתי להפסיק.
זוכרת שתפסת אותי בשיער, גררת אותי לחדר, והורדת אותי לרצפה. אפילו לא הפשטת ממני את כל הבגדים, רק חשפת לי את הציצים, והורדת לי קצת את המכנס והתחתונים. כמה משפיל.
ומכאן, כצפוי הכל מתערבב לי. זוכרת את הפלאג ואז את הקרס נכנס אליי מאחור בעוצמה, את ההרגשה הכיפית של המלאות שהוא מביא איתו. את החבל הארוך נכרך סביבי, מתחבר לקרס, לקולר ולשיער(!). את חוסר היכולת לזוז כי כל תנועה קטנה מכאיבה ומגרה בו זמנית.
זוכרת את האצבעות שלך, אלה שאני כל כך אוהבת, חופרות בי בתחת ובכוס, כמעט וגורמות לי להשפריץ (זה לא קרה לי עדיין, זה חתיכת ציון דרך בשבילי).
זוכרת את המציצות הארוכות, שלא נתת לי להפסיק, בלי לנשום, בלי לקחת אוויר, עם רפלקס הקאה מעצבן שלא עזב אותי.
זוכרת את הנוזלים שלך עליי. בהתחלה הזרע שלך, מכסה אותי, ואז באמבטיה את השתן החם שלך נוזל עליי. החיוך הראשון שחייכתי במפגש הזה.
זוכרת את הקול התקיף שלך. נובח עליי הוראות ופקודות, קורא לי זונה וכלבה. כמה זנותית הרגשתי, משומשת, מטונפת, מכוסה במיצים שלי, ובזרע שלך, ובשתן. ואז שאלת אם אני אוהבת את זה. ואמרתי כן. כן מה?!
כן אדוני.
(וככה במילה אחת, פרצנו עוד ציון דרך 🤩)
