אתה קולט את המבט הרעב שלי.
״מה את רוצה?״
״זין״
״איפה?״
אני ביום הראשון למחזור. האופציות מאוד בדסמיות.
״בפה…בתחת״.
הלכתי לחדר לעשות משהו, כבר לא זוכרת מה. פתאום אתה תופס לי חזק בשיער ומוריד אותי לרצפה, הזין שלך כבר בחוץ ואני מוצצת לך. חזק, כואב. מה יהיה עם הרפלקס הזה?! (שוקלת לקחת שיעורים). אתה תופס לי את הפנים ומזיין לי את הפה. כמו שביקשתי. דמעות קטנות מתחילות לרדת, לא של בכי, נו הדמעות האלה שיורדות כשדוחפים לך זין לתוך הגרון.
אתה תופס אותי שוב, מעלה אותי חזרה לעמידה, מסובב אותי עם הפנים לקיר, מיישר לי את הגב עד שהידיים שלי נוגעות ברצפה. ואז אתה מוריד לי מעט את המכנסיים והתחתונים וחושף את התחת שלי.
משהו בגוף שלי מתנגד. חושש. למה? את רצית את זה, את ביקשת את זה. למה את לא יכולה לסתום ולבצע? כעס מתווסף לתחושת הפחד שלי.
אני שומעת אותך מפשפש במגירה, מוציא את הג׳ל. אתה מורח אותו עליי, ואז אצבע, ואז חודר אליי בתנועה מהירה אחת. זה כואב, ואני בלחץ, ומה יהיה עם המחזור?
אבל אתה לא מרפה, והזין שלך ננעץ בי עמוק יותר ויותר. לאט לאט אני מתחילה להינות, להשלים עם הסיטואציה, ואז מגיעות הדמעות האמיתיות. דמעות של קבלה. דמעות של השפלה.
״להפסיק?״ אתה שואל, ואני עונה שלא. אתה מזיין אותי חזק כנגד הקיר, ושומדבר כבר לא כואב לי.
ואני שלך.