מסיבת משחקים. הידועה בשמה הלועזי פליי פארטי. פעם ראשונה שאני באה למסיבה כזו. ביקשתי להיות צמודה אליך כל הערב, והסכמת. נתת לי ביטחון. ידעתי שתסשן אותי שם.
איך כתבתי לך פעם? ״לא נכנסתי לעולם הזה, באיחור רב כזה, כדי לעמוד בצד ולצפות. אני רוצה להשתתף״.
וואו, השתתפתי לגמרי!
הנחיות הלבוש שלך לא הותירו מקום לספק; ״חשוף, שחור ושתהיה גישה לתחת שלך.״
מזל שבלבוש אני צייתנית: לבשתי מחוך שחור, חצי שקוף חצי מעור, חצאית מיני מעור, גרביון שחור ומגף שחור.
אנחנו נכנסים, ומיד ראיתי את כל השולטים והנשלטות, סשנים מטורפים של מדיקל ומומיפיקציה וקשירות ונרות. תענוג להסתכל.
אבל כאמור, לא באנו לכאן לצפות, ומהר מאוד אתה משכיב אותי על ספסל באמצע הרחבה, ומתחיל.
שבוע שלא קיבלתי הצלפות ממך, והמון זמן חלף מאז שהשארת בי סימנים. סימנים רציניים כאלה, שכואבים בישיבה, בהליכה ובנשימה.
אתה מצליף בי עם הפלוגר, ואז עם המרית הידועה לשמצה(!), והספנקר, ועם הידיים החזקות שלך, שלפעמים נדמה לי שכואבות יותר מכל צעצוע שקיים.
אני גונחת, ולפעמים יוצאת לי צעקה, ומנסה לזוז כי כואב ושורף. אתה לוחש לי באוזן שאני זזה יותר מדי, ומאותו רגע הרגשתי שנכנסתי לזון, ואין לי מושג איפה אני, או כמה הצלפות כבר נתת לי, מי מסתכל עליי ואם בכלל.
במקביל, ולסגירת ההשפלה, אתה מוציא את הציצי שלי מתוך המחוך וחושף אותו. ואז נותן בו כמה ספנקים כואבים(!!).
ואז, אתה מזיז לי את החוטיני, ודוחף לי אצבעות. הרטיבות המוגברת שלי מורגשת מאוד, ואתה מזיין אותי עם האצבעות שלך.
בשלב מסוים, כנראה ברגע הכי נכון, אתה מרים אותי, מסיט לי את השיער ומדביק לי נשיקה ארוכה ועמוקה. לא חושבת שאי פעם נישקת אותי ככה, ואני יודעת שאתה גאה בי.
לקראת סיום, אתה מוביל אותי לחדרונים, ומשום מה המוח החרמן שלי לא מצליח לחבר את הנקודות, עד הרגע שאתה פותח את המכנס ונותן לי למצוץ לך. ואז ברגע אחד, אתה מעלה אותי לעמידה (כבר לא זוכרת אם זה היה מהפטמות שלי), מסובב אותי עם הגב אליך, מרים לי את החצאית, מוריד את הגרביון וחודר לתחת (המסומן) שלי.
זה כואב לי. ומשפיל. ונעים בו זמנית. ואני לא מתנגדת, רק נמרחת עם הפנים והציצי נגד הקיר, נותנת לך להשתמש בי. ואז אתה יוצא וגומר, והדמעות ההן שוב מציפות אותי, הדמעות האלה שיושבות על הפער בין הילדה הטובה שאני (או הייתי) לבין הזונה שאני (רוצה להיות).
אתה מחבק אותי, לא מבין אם הבכי בא ממקום טוב או רע, ובעצם אין לי תשובה ברורה לזה, כי אני מתחילה להפנים שמשהו בי אוהב את זה, את התחושה הזו שאני כלי לשימושך, כלי להנאה שלך.
אז אני מוחה את הדמעות, מסדרת את החצאית, ומצטרפת אליך לרחבה…
