רחש העצים מעיד על שעומד לבוא,ואני נמצאת במערה קטנה שגם היא כבר לא כל כך בטוחה לי.
עונת הצייד הגיעה.
ושלט גדול מתנוסס בין עצי היער
עליו כתוב:
כאן מותר לצוד!
אני מסתובבת לי ביער המוכר, הבית.
כפותיי חשות את העלים היבשים שנשרו מן העצים, האדמה היבשה שמסמנת כל צעד שלי וכל תנועה, אין לי אפשרות להסתיר את עקבותיי.
כל פינה מוסתרת, כל מקום בטוח הופך כעת למקום חשוף ושברירי.
זאבה בודדה וקטנה, צעירה, שרק רוצה למצוא את המקום הבטוח, למצוא את זאב האלפא להגנה טיפוח וכוח..
שישמור עלי יחנך ויהפוך אותי לחלק ממנו, לחלק בלתי נפרד מהיער.
יריות הציידים מפתיעות מכל עבר, כל מלכודת נראיית מושכת ומריחה נפלא.
זהירות מן השיניים המתכתיות הנראות ממש כחלק מן המקום, פסיעה אחת לא נכונה ואתפס על ידי הדמות הלא נכונה, שעלולה למכור את חירותי נפשי ופרוותי לכל המרבה במחיר. ומצד שני... בכדי למצוא את זאב האלפא שאני כה משתוקקת אליו אני מוכרחה לצאת ולתור את השטח על כל סכנותיו.
וכך.. אני מתחילה את מסעי בינות העצים והפרחים הנעימים להרפתקה גדולה ומשמעותית מלאת ריחות טעמים וצבעים.
לעיתים הצבעים יהיו כהים ואפלים ביער העבות.
ואם יתמזל מזלי הצבעים יהפכו לחיים יותר, צבעוניים יותר ובטוחים יותר.
מייללת מול ירח מלא וקוראת לו לבוא, לדעת על קיומי.
אני כאן ביער מחכה לך, לאלפא האחד השולט ביער הזה.
שמכיר את כל קולותיו של היער, את סכנותיו, את חלקו היפה והנעים, את הטבע הממלא את הריאות בחמצן נקי.
והציידים? יודעים שאל האלפא אסור להתקרב, הוא מסוכן! בעל שיניים חדות וחזקות ויגן על להקתו בחייו.
אז היכן אתה זאב אלפא? היכן אמצא אותך? אמשיך כל ליילה לקרוא לירח החיוור שיאיר את דרכך אליי..
