השולטת הנהדרת שלי כתבה לי מכתב כחלק מטקס הקילור הרישמי שלי (מי שעוקב אחרי הבלוג שלה, כדאי לכם!) יידע כי היא תיכננה להקריא לי אותו במעמד הקילור,כשקיבלתי ממנה את הקולר המיוחד שהיא הזמינה עבורי, אך מפאת השעה המאוחרת , זה לא התאפשר.
לפני יומיים, כשהייתי אצלה ושירתתי אותה באהבה, כרגיל, היא ניצלה את ההזדמנות והקריאה לי אותו.
אציין כי שנינו העדפנו שהיא תקריא אותו ולא תשלח לי אותו, כיוון שכך זה יותר אינטימי, מרגש ומקורי.
זמן קצר לפני שהתחלתי להעלות את הפוסט הזה, עברתי שוב על המכתב כדי לרענן את זכרוני בכל פרטיו.
התרגשתי כפי שהתרגשתי כשהיא הקריאה לי אותו לראשונה.
המכתב סוקר את ארבעת החודשים מאז שהיכרנו,את הדינמיקה של מערכת היחסים בינינו,ואת דעתה על מערכת היחסים הנ"ל בכלל ועליי בפרט.
ישבתי למרגלותיה (המקום הטבעי שלי והראוי לי) והאזנתי לה מקריאה אותו.
עם כל מילה, ככל שנקפו הדקות, תוך כדי שאני מאזין בשקיקה, התרגשותי הלכה וגדלה.
החום שלה, ההערכה שלה כלפיי , ההבנה הנכונה שלה את הדינמיקה של מערכת היחסים שלנו, את ההרגשות שלי כלפיה ( אהבה הערצה ונאמנות מוחלטת),כל זה פשוט עטף אותי.
ישבתי כאמור למרגלותיה ,ובפנים התרחשה אצלי סערת רגשות.
כתבתי בשבחיה בכל פוסט שהעליתי עד היום, אבל תוך כדי שאני מאזין לה, ניסיתי לעכל ולפרוט לפרטים, עד כמה באמת היא מיוחדת.
כיצד היא קוראת נכון את הדינמיקה בינינו,איך היא מבינה את הדקויות, הניואנסים.
כמה היא חריפה וחדה.
לא יכולתי להישאר אדיש לחיבה וההערכה שהיא הפגינה כלפיי.
עם זאת, היא לא שכחה להיות כנה וציינה את חסרונותיי (ולא חסרים כאלו!), מה לוקה אצלי בחסר ומה טעון שיפור.
כשהיא סיימה להקריא את המכתב, נדרשתי למלוא כוחותיי כדי לשלוט ברגשותיי, כי הייתי נסער בפנים.
ייתכן וקוראיי (לשון כללית, הכוללת כמובן גם את קוראותיי!), יראו בפוסט הזה סוג של השתפכות, של דביקות.
לכך יש לי שלוש תגובות:
1. רק מי שנכח במעמד (היא ואני) יודע כמה הוא היה מרגש.
2.זכות הקוראים לדעתם כמובן.
3. גם אם זה סוג של השתפכות, איני בוש בה, נהפוך הוא. אני גאה בכך. הייתי חייב לפרוק את רגשותיי ולנסות להעביר אותם לשולטת שלי (בראש וראשונה) וגם לשאר הקוראים.
לסיכום, הבנתי והרגשתי באופן הברור ביותר עד כמה השולטת שלי היא אישה רגישה, כנה, אמפתית, וחכמה.
כמה פעמים כבר הודיתי לך על מי שאת ומה שאת??
שלך,
אוהב, מעריץ ונאמן מתמיד
אוני.
