נמאס לי לרוץ ממטלה למטלה. נמאס לחסוך כל שקל בשביל משהו שעוד כל כך רחוק וכל כך כואב לחכות עבורו. נמאס להלחץ מכל מה שקורה סביבי ולהיות משותקת בלי יכולת לעשות שום דבר לגבי זה. נמאס לי לאבד את הנשימה כל פעם רק כי מתחיל עוד שבוע של חובות שלא אעמוד בהן.
אני באמת מותשת כבר. פרצו לי לחשבון הבנק (הריק גם ככה) בפעם השנייה. יש לי יותר עבודות להגשה מאשר ימים בשבוע עד לסיום החופש. אני מתוסכלת בכל כך הרבה מובנים ואין בי כוחות להמשיך. אז ברור שאמשיך, אין מי שירים אותי חוץ ממני, אבל זה כל כך קשה.
לפעמים בא לי שיעזרו לי, בא לי לצעוק שמישהו יראה אותי טובעת. אבל במקום זה אני מחייכת וממשיכה, הכל בסדר, אני אהיה בסדר, חייב להיות. אל תדאגו, אני מטפלת בזה. ברור שאני מסוגלת.
הראש שלי מסתחרר משילוב של חרדה, פלאשבקים ועומס. אני מרגישה שאני פיזית ונפשית מתפרקת. רק היה חסר לי עוד דאדי אישיוז לאוסף, קמצוץ של חרדה סטטית וכמובן תסמיני פוסט טראומה מורכבת בכל פינה. אחלה דרך לסגור את החג.
נמאס לי להיות העמוד התומך ובא לי גם קצת להשבר בלי שיהיו השלכות. נמאס לי לתפקד בשביל אחרים.
