אני מתגעגעת להיות סאבית.
אני נהנית לשלוט, אני נהנית שאני מוצאת את הנישות שלי ואת הדברים שעושים לי טוב כשולטת; אבל אני מתגעגעת לאבד את השליטה הזו גם.
במשך הרבה זמן הרגשתי שאני מרצה אחריםות, שאני מנסה להיות מישהי שאני לא כדי להתאים את השליטה שלי לאחרים. אבל הבנתי שאני יכולה להיות אמיתית לעצמי ועדיין למצוא מי שיאהבו ויתחברו לזה.
אני מרגישה לאחרונה שאני מעט מחויבת לצד האחד על פני השני. אני מפחדת לתת את האחראיות הזו, שהיא כל כך גדולה, למישהם שאני לא יודעת בדיוק שישמרו עליי.
אני יודעת כמה כוח אפשר לקבל, אני לוקחת אותו לא מעט מאחרים, וזה מפחיד שוב להיות פגיעה כל כך. בכל פעם שסמכתי על מישהם עם הכוח הזה, זה היה לרגעים מאוד ספציפיים שהיה להם זמן סיום ברור, או שפגעו בי בחומרות כאלה ואחרות.
אני מפחדת שיכאיבו לי שוב, בנפש יותר מהכל. עד שאני מצליחה להיות יציבה קצת, אני לא רוצה שמשהו ירעיד את הספינה הזו.
אני מפחדת ששוב אני אכנס עמוק מדי, שאני ארצה יותר ממה שמסוגלים לתת לי, שאני אתאהב שוב בלי לדעת לעצור.
אני רוצה להרגיש בטוחה שוב, אני רוצה להרגיש שייכת ומוגנת.
אני רוצה לשחרר.