עם כאלה חברים, מי צריך... ליטרלי כל דבר אחר.
החברים שלי מוכיחים לי כל יום איזו בחירה נפלאה עשיתי כשהכנסתי אותם לחיי.
כבר בערך חודשיים שאני בדיכאון שלא זז, עם גלים גרועים או גרועים יותר.
וכל אחד בדרכו שלו, יודעים בדיוק מה לעשות כדי לעודד אותי, להעלות לי חיוך, לגרום לי להרגיש שרואים אותי.
היא יודעת שאני לא תקשורתית כשאני בדיכאון ודואגת לשלוח הודעות כל יום כדי לבדוק מה איתי. יותר ממה שהיא עושה בדרך כלל. דואגת ושואלת ומדבררת אותי, אבל לא לוחצת, פשוט נמצאת שם איתי.
הוא יודע שאני אוהבת את הבדיחות הגרועות שלו אז הוא עושה אותן בכוונה גם מול אחרים כדי שאני אצחק. לוקח אותי לבלות, מקשיב ושואל, מוריד ממני את האחראיות ונותן לי פשוט להיות.
היא יודעת שאני חווה אכזבות אחת אחר השנייה ודואגת לקחת אותי לדייט מושלם. היא תמיד יודעת להצחיק אותי כמו שאף אחד אחר לא יכול (וזה בהתחשב בחבר הקודם!), תמיד יודעת מה להגיד, שם בשביל להקשיב לדברים שאני תמיד בטוחה שישעממו כל אדם שפוי בנפשו.
היא יודעת שעושה לי טוב לחשוב על אחרים כדי להסיח את עצמי אז נותנת לי להחליט עבורה דברים. היא שולחת דברים מנחמים, מספרת לי על היום שלה, דואגת שאדע שאני אהובה.
הם יודעים, הם מקשיבים, הם מכירים אותי.
ואני כל כך אוהבת אותם, שהלוואי והייתי יכולה להחזיר להם באותו המטבע, או אפילו רק בחלק ממנו.