לפני 3 חודשים. יום ראשון, 14 בדצמבר 2025 בשעה 10:21
הדבר המפלצתי הזה שמגיע פעם בחודש כמו רכבת בהתנגשות חזיתית. מזכיר לי שאני לא בן גם אם ממש ממש ארצה.
גם כשאני מרגיש הכי בן שיש, הכאב החד הזה, זה שלא משחרר, מזכיר לי שמגדר זה רק בראש.
מצד אחד, הרצון לשכב במיטה בחוסר מעש, לבכות על מר גורלי. מצד שני, לפשוט על המקרר הריק שלי ולאכול מה שגם לא בנוי לאכילה במצב הצבירה הנוכחי שלו.
לא ברור לי איך נקבות ביולוגיות מתפקדות כל חודש, שוב ושוב, ממשיכות כאילו כלום. רק על זה מגיע לנו לשלוט בעולם.
עד אז אני אלבש חולצות גדולות שמסתירות את הציצי, אדבר בלשון זכר עם עצמי ואדמיין שפשוט בעטו לי בביצים וזה לא הרחם שלי שזועק להמתת חסד.
למה אין אפשרות לקבל אוכל חם מביטוח לאומי? כבר ויתרתי על לקבל כסף בעקבות כל המגבלות שלי, אז שלפחות יתנו לי משהו יעיל אחר.