לפני 17 שנים. 28 ביוני 2007 בשעה 13:13
הולכת כעיוורת בידך שמושטת
כולי כואבת עייפה כבר מללכת,
תחילת הדרך והיא לא נגמרת,
אפילו שנראה שהסוף קרב אני אומרת שאני לא הולכת יותר אחרי הצל,
מטיילת בחדרי ולא נחה שמה זין על כל מה שהוא אמר הסקרנות והאתגר לא יוצאים מן הכלל
מחשבה אחת ועוד אחת גנבו לי את הנפש והיא לא במגרה,
יום יומיים שקט בלי לשמוע ולחוש הכל נמחק מהחול הרטוב, ואז הגוף והנפש חוזרים לתפקד ועושים הכל בלי גבול,
סגורה בתוך עצמי מערבולת משתוללת בתוך גופי,
מביטה ונוצרת בי שתיקה, עומדת מסוחררת מהמחשבה שאולי הוא יפנים שאין חוקים של אסור ומותר,
הבטחתי שהכל יסתדר ולא אוותר נשברתי מהר כי שהמוח עובד הכל נהיה קשה,
אבל הוא בלבל וקישקש לי את כל החושים, הוא לא הבין שצריך להנות מאתגרים בחיים,
רק שהם לא קשים ומסוכנים,,
הרמתי ידיים ויצאתי לדרכי פוסעת ועושה כל מה שחפץ בעמק נפשי.