סגרתי מעגלים סגרתי דלתות אולי טעיתי אבל הדרך הזאת קלה ובטוחה..
לבטח,,, אחרי שהאור קיים לא מתאים לראות אפלה,
רציתי לדעת לגעת בהכל לפחות ניסיתי וידעתי מה טעם הדבר ומה המחיר של הנפש,
יש דברים שהצלחתי לישרוד יש דברים שכשלתי אבל תמיד נלחמתי ודרשתי במעט פינוק את כל הטוב, גם שהנשמה מחוברת לגוף שלך, יומיים של שקט מדחיקים את הכל כאילו לא היה ולא נברא הדבר בשבילי הוא סמל של דבר שלא קרה מעולם,
הצל שלך הוא דמותי המוח שלך הוא נפשי הרוך שלך הוא המרגוע שלי השכל שלך הוא ההבנה שלי הכוח שלך הוא דרכי,
ציירתי דמות ציירתי אותך שאלך למכולת אחשוב שאתה שם, לא אדבר, אפנה לך את הגב אומר שלום וכבר לא אהיה שם,
אתה לא מתייאש ולא מותש כוח מברזל זה אתה, תמיד מחכה בפינה בחיוך שלא נגמר,
ולדעת שלצפות למחר מימך זה כמו לקבל סטירה ולהתעורר מהחלום בו אתה קיים,
אולי ביום מן הימים אראה אותך ליד העננים מחזיק בשלט ולא מצליח לתפעל כי רחוק מעבר לעננים לא מוכרים סוללות,
משהו חרוט וכואב יושב שם בתוך הלב גם שקשה נדע להתגבר לעבור את השלב הכי מרגש, אשלח לך סרט עד מעבר לגבולות שתצפה בו ותמשיך לחלום.
ושיגמר החלום מה יהיה? הפחד יעלה ויתחזק מקווה שהדלת תינעל והכל יעלם ועליזה בארץ הפלאות תתעורר לבדה מהמיטה ,ותדע שהחלום המפחיד סיומו תם
לפני 17 שנים. 28 ביוני 2007 בשעה 22:03