לפני 17 שנים. 21 ביולי 2007 בשעה 12:21
אני לא מוותרת ולא מבינה,
נסערת תמיד מאותה מחשבה,
לא מבליגה על הנאה שנגמרת לפעמים ללא סיבה,
אני הכואבת שמביטה מרחוק תמיד מסתירה את הכאב בזכות הצחוק,
אתה זה שסובל אצלי בשקט- ואני זאת שמשחקת
אתה זה שנסחף כמו סופה- אני זאת שמרגיעה את הנשמה
אתה זה שמתפתל בכאב- ואני זאת שנהנת
אתה זה שבוער- ואני זאת שמכאבה
אני זאת שמכאיבה ללא תקנה אני זאת שסולחת אבל תמיד יש תנאי,
הייתי מוכנה לכמה ימים לפרוש כנפיים ולעוף רחוק לשכוח מהמציאות ולחיות בחלום,
אומרים שאני כמו סנה מול השמיים כי אני בוערת כמו אש,
התרגלתי לתת לכולם לחשוב שאני עדינה מאוד אבל לעולם לא מוותרת על מטרותיי ורצונותיי הפכפכה אבל שפויה ורעננה ,