ילדונת חמודונת

אני יושבת ונזכרת באותם הימים הייתי ילדה ולא רציתי הרבה דברים,
מפונקת מאוד ונהנת מחיזור של בנים ,
הוא היה הראשון שזכה להתקרב אליי וכנראה שהיה לזה מחיר,
אבל תמיד הוא ידע שיש קו אדום אצלי שהוא נקרא אש,
הכאב שהותרתי לו מלווה אותו כל חיו זיכרונות מציפים אותו בנשמה,
תמיד שהוא עובר ונפגש בי בוהה כאילו עדיין כועס למרות שאני לא רואה סיבה,
יכולתי לרמוס יותר מימה שהוא חשב הסיפורים והשקרים שסיפרתי לו היו כאגדה,
בסוף לפחות עוררתי בו את האשליה,
לדעתי לפעמים עדיף מאוחר מאשר בכלל לא,
הוא לפחות האמין באהבה, האמין בתקווה, הוא לא קרא על סיפורי אהבות נכזבות,
עבורו השקר כבר חלף והוא רוצה עוד לפתוח דף חדש,
אני עוד זוכרת שנשרו לו על הלחי דמעות ,
לא מבינה את הגברים,
אלה שסובלים לא לומדים,
ולאלה שמכאיבים ממש נהנים,
המציאות לא תמיד ברורה לפעמים מנסה להבין מה היא התופעה,
זה ממש קל לשחק בנפש ובנשמה,
וזה מאוד מאוד כואב.. שאצלך זה קורה,