שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ילדונת חמודונת

תתרגל שבחורה אומרת לך לא..

הלכתי אחרייך כמה רגעים
סחבתי את הזמן עם הדממה,
הלכתי לאיבוד בתוך כל ההמולה
ונשארת ואמרת את תהיי שלי,

חכה חכה עד שתטבע אצלי בים הסוער,
אני מטמטמת את הרוח בתוך הערפל,

אמרת שאני אהיה שלך כמה טוב שאתה חי באשליה,
אהבתי את הקשיחות שבך אבל לא קניתי אפילו את המחמאה שנתנת לי,

פשוט רצית רק מבט מתוך עיניי וקיבלת אישה שמתקתקת כמו פצצה,
אמרתי לך קודם שאני משחקת בגברים כמו בבובה,

נכון שהשתגעת ממני חחחח טמטמתי לך את הצורה אבל מזה אתה נגנב,

בדמעות החמות
שלך לא קנית את ליבי ולא השפעת עליי
מצידי גם תמעד אני ממש לא אהיה שם בשבילך,
לפני 17 שנים. 24 ביולי 2007 בשעה 16:48

שהעצב משתלט עלינו אין לאן לברוח,
יש לנו לב, אבל שבלב זה צובט אין לאן לצרוח,
ששקט לנו אנו מסתובבים אין לנו תשובות לכל הדברים,
שאובדים לנו ההוכחות מתנפצים לנו התקוות, ונותר לנו רק לחלום חלומות,
שהכל עובר אנו מבינים שהגלגל כבר לא יחזור לאחור,
זיכרונות נעימים תמיד כואבים, זה כמו להדחיק רגשות שבים הגלים עולים,
מי שמחכה לאהבה חי לא במציאות, רק באשליה,
הזמן הוא התרופה הכי בריאה שלא משכיחה את סודות האהבה,
אין צורך להעמיד פנים, השקר תמיד מתפוצץ בפנים,
בכל אגדת החיים המתוק הופך למר,
אין דבר כזה לשכוח.., זה כמו מהאמת לברוח,
שהאתמול הפך לאפר, לוקח זמן להבין שהחיוך היה לשווא,

קחו אויר.. עצמו עיניים.. אל תאמינו שלנצח יש שניים.

Tobias​(אחר) - מבין אותך יקרה שלי...

לפני 17 שנים
הנשיא - "אבל שבלב זה צובט אין לאן לצרוח"
איזה יופי!
למה אני לא חשבתי על זה?

רוה"מ
לפני 17 שנים
ילדה מופרעת ורעה​(שולטת) - אני שמחה שאתם נהנים
לפני 17 שנים
ילדה מופרעת ורעה​(שולטת) - זה אמיתי לפחות מיזה אי אפשר לברוח מרחקי
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י