שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

El alma mia

הבלוג נועד לשתף בחוויות ורגשות שלי מראשית דרכי בעולמות הבדסמ. אל מול למידה, יצירת קשרים, למידת התפקיד ומתיחת גבולות של מתחילה.. מוזמנים להצטרף אליי למסע
לפני 3 שנים. 10 באוקטובר 2021 בשעה 10:02

נמנומי בוקר...
היה סופש סוער..

בייבי היה צריך להישאר בבית, אז הלכתי לחגוג בלעדיו, הוא לא מאד אהב את זה אבל הוא כבר יודע מי אני, והוא גם קצת כן אוהב את זה.
כמו שהוא לא עושה רגשות אבל גם כן תפסתי לו פינה בלב...מידי פעם מתפלק לו כמה אמירות כאלה... זה מפתיע אותו.. זה לא מפתיע אותי... 

אני עדיין במיטה, שוכבת על הבטן, חזרתי מאוחר, הספקתי לעדכן אותו הבוקר בערב שהיה אתמול, בריקודים הסוערים לתוך הלילה בהיצמדות שלי ליובל ולהרגשה של הזין שלו שמזדקר לכבודי. כמה אני אוהבת לרקוד צמוד צמוד... רשרוש של דלת נפתחת, אני לא בטוחה אם זו הדלת שלי או של השכנים. אבל אז הדלת נסגרת בטריקה. אחרי שנייה אני רואה אותו, בייבי נכנס לחדר, הלב שלי לא מספיק להרגע מהבהלה של הדלת והוא מושך אותי מהאגן ומציב אותי על הברכיים. בלי מילים מנחית לי סטירה מצלצלת ואני צועקת.

אני מבינה כבר, הגיע הזמן לעונש, הוא בא לסמן את מה ששייך לו ואני מתמסרת. קצב ההפלקה גובר והוא עדיין לא אומר מילה, אני תוהה כמה הוא זועם עליי שהלכתי לשחק עם אחרים.. הוא עוצר מידי פעם ומלטף אותי, אני עושה את הטעות של לנסות להתרומם מעט הוא תופס אותי חזק בגב ומצמיד אותי למזרון... ממשיך והפעם מצליף בי עד שאני מרגישה שאני מחניקה דמעות. הוא תופס אותי בשיער ושואל ככה הוא עשה לך? אני מהנהנת בעדינות בחצי קול.

הוא משחרר לי את השיער ומצליף בעוצמה שאני לא מכירה בו אני מתפתלת מכאב ואומרת בייבי די אני לא יכולה יותר. את הצעד הבא לא צפיתי, הוא תופס אותי מהשיער ואומר לי: "כן? לא יכולה יותר? אני אראה לך מה זה להיות זונה גדולה... בואי" גורר אותי מהשיער אל הקליניקה שלי... זורק אותי על 4 לרגלי הכורסא מתיישב ופותח את המכנס. "קדימה" הוא מסמן לי...

אני עושה צעד אליו, על 4 מולו כשהוא בנעלי הרוכבים שלו ובג'ינס עבודה שהוא כל כך שונא. מטפסת אליו מלמטה, מכניסה אותו לפה שלי ומתמלאת בו מיד. הוא כל כך זקור וקשה ואני כל כך אוהבת להרגיש אותו בכל חור שלי. הוא יודע את זה, אני שונאת אותו על כמה שהוא יודע את זה. הוא תופס לי את השיער ומכתיב את הקצב, מידי פעם משמיע את האנחות שאני כל כך אוהבת לשמוע. מידי פעם הוא חונק אותי, שונאת שהוא עושה את זה, אבל הפעם הוא לא נותן לי להוציא אותו ממני. הוא אגרסיבי יותר, ואני מבינה אותו, הוא כועס. השארתי אותו בבית והלכתי לשחק עם מישהו אחר.. הוא מת על זה והוא שונא את זה הוא רוצה לסמן חזרה את החורים שלו.... אני כבר כל כך רטובה.. מחזיקה לו את האשכים ביד אחת ומלטפת אותו עם הציפורניים עם היד השנייה...רק מחכה שישתמש בשאר החורים שלי...

ואז בבת אחת הוא מושך אותי מאליו, אני נופלת קלות לישיבה על השטיח, מחכה כבר לחור הבא שיירצה להשתמש בו ובמקום, הוא קם. סוגר את המכנס ומתקרב לכיוון הדלת. אני מבולבלת. הוא אומר "תחשבי טוב מה את מכינה לי לערב ותתכונני... "

אני בהלם, הוא טורק את הדלת מאחוריו...

 

זה הרגע שבו אני מתעוררת ואומרת לעצמי שיט אני חייבת לשכפל לו כבר מפתח!


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י