זה התחיל בדייט כמעט תמים ... שהגיע אחרי דייט מקסים שהיה לנו לפני כן..
הכרנו בכלוב ועברנו את השלב הראשוני.. מפגש רגיל והרושם הראשוני היה נעים ונוח, של בן אדם שאכפת לו...
כל הערב יזמת מגע נעים וכביכול מכבד... השיחה זרמה, היה נראה שאנחנו רוצים אותם דברים, שאנחנו רואים את הדברים באופן דומה.. השילוב של השיח עם המגע המלטף, גרמו לי להתחיל ולצפות לעתיד.. לרצות אותך.. ללכת איתך ...
לכן זה המשיך למפגש נוסף, הפעם אצלך...
ערב שכולו פורפליי כייפי ולא מאיים, שהפך לקצת קינקי עם מצבטי פטמות והוראות, נתתי לך להוריד אותי על ארבע על מזרון, היית נעים ומכאיב בדיוק במידה הנכונה.. באותם רגעים.
ואני?! הסברתי ואמרתי לך... ציפור קטנה שעברה כבר דבר או שניים.. ובכל זאת מנסה כל פעם מחדש להגיע עם לב פתוח ..
הורדתי מגננות והורדתי שכבות של זהירות, הרשתי לעצמי להיסחף במבטא הקולח שלך..
הדרום אמריקאי..
הסכמתי לעצמי לשחרר את העבר שלי, את הפגיעות הקשות שחוויתי ...
הרשתי לעצמי להאמין שהגבולות שלי יישמרו איתך כי גם ציינת זאת וחזרת ואמרת כמה חשוב לך לכבד...
עמדתי ערומה לפניך נפשית ופיזית, על ארבע...
שיחקת בחורים שלי, הרגשתי אותך מתפשט...
ביקשתי רק דבר אחד, שים קונדום ושחק בי איך שתרצה... אבל אל תשחק לי בנפש..
אמרת עוד רגע...
ביקשתי שוב.. רק בבקשה שים קונדום זה חשוב לי....
כן כן, אל תדאגי רגע לפני שאחדור..אל תדאגי
ואז.. בעוצמה שלא הבנתי, חדרת אליי בכח ואני מלמלתי... ופשוט השתתקתי, התנתקתי, הדיסוציאציה בבת אחת התפרצה שוב ולקחה אותי שבי...
תהליך של 6 שנים בבת אחת נקטע!!
שנה שלמה של אימון בלהגיד בקול ולסמוך על כך שאשמע, ברגע אחד לקחת ממני הכל.... מילה אחת שלא נשמעה.. לא!
והתגלגלתי חזרה לתהומות, מרוקנת, מנותקת, עכשיו אני כבר לא איתך ואתה באמת יכול לעשות בגוף הזה כרצונך, כי הנפש שלי פרחה, ברחה, לא מסוגלת להתמודד עם גברים שרק לוקחים, בחוסר אכפתיות מוחלט..
התעוררתי מהניתוק אחרי זמן מה, על הספה, לא מבינה מה קורה ורק שואלת למה?! הרי הרשתי לך לחדור אליי, לקודש הקודשים שלי, למקום שהוא הכי אני..
למה? למה ככה?!?
נותרתי המומה וכואבת, פצועה ומעורערת... מתמודדת.
ואתה?!
המשכת הלאה לקורבן הבא...
הרסת הכל..עכשיו אני נשארת לבנות מחדש
