מאיפה להתחיל דום?
איך אפשר להסביר את רמת ההתרגשות שעוטפת אותי משישי בלילה וממשיכה להחזיק בי עוד ועוד...
הגעתי אליך בשישי עם לב מפרפר.. המתח של השבועיים האחרונים מהרגע שדיברנו על לחגוג במועדון, היה מטורף ויחד עם זאת שקט...
אני בידייך.. הידיים הכי בטוחות שאי פעם הפקדתי את עצמי בהן... מה שתעשה בי, מה שתבחר עבורי לערב הזה, יהיה מדויק ומדהים..
אחהצ, כשהגשת לי את המעטפה קפצצתי בהתלהבות ולא האמנתי למראה עיניי ברגע הראשון! אני... בקשירה שהייתה אתגר.. כל כך יפה...לא יכולתי להפסיק להסתכל על היופי הזה, אפילו חשבתי כמה זה חושני וסקסי, כשפתאום הבנתי שאני בעצם משתהה מעצמי, אולי לראשונה בחיי...
לקראת הערב, אני מתוחה, מצפה, סקרנית, מתרגשת...
מהרגע הראשון הרגשתי מוקפת ועטופה, הכל הרגיש לי מדויק ומרגש כל כך, החברות הוניליות הוותיקות עם החברות החדשות, העיטוף והנוכחות שלך דום...
הלב מתחיל לפעום בקצב מהיר, אתה מארגן את המרחב ואני לא יודעת איפה לשים את עצמי או מה לעשות ואז אתה מושיע אותי – הוראות ממך תמיד עושות לי סדר, עושות לי שקט.
נאדו על הספסל!
סורקת את הכלוב, מלא בפנים מחייכות, צפופות... פנים מוכרות, אהובות, קרובות יותר או פחות, כולם כאן עכשיו, איתי, איתך דום...
המבטים בינינו מתחלפים, וברגע, הכל נעלם סביבך.. אין יותר עולם פרט אליך... בליל של רקע מאחוריך..
אתה מרים את העוגה ומחזיק קופסא, אתה שולף ממנה משהו ואני לרגע לא מעכלת מה אני רואה בכלל, וכשאני מבינה אני קורסת מהתרגשות, הבכי מכה בי בבת אחת! לא מאמינה שזה קורה עכשיו, אבל לצפות לבלתי צפוי זה כל כך אתה דום..
לשחרר את מה שאני חושבת שאני יודעת ופשוט להתמסר להובלה שלך דום....
אני לא מצליחה להפסיק לבכות מהתרגשות בזמן שאתה מניח עליי את הקולר ומסמן את השייכות המוצהרת שלי אליך, על אף שאני, המהות שלי, כבר מזמן שלך, עכשיו אתה מנכיח את זה, הופך את זה לרשמי...
שלך דום! שייכת... לך .. דום שלי...
אפילו לכתוב את זה עושה לי לבכות מהתרגשות דום...
מרגישה שהמבטים שלי אומרים הכל, מדברים את ההוקרה, את הביטחון, את ההתרגשות, את הגאווה, את הכרת התודה על הרגע הזה... את תחושת ההתפרקות שבידיעה שאתה מכיר בדרך שלי תחתיך, בשינויים הדרמטיים, במפנים המשמעותיים שהתרחשו בדרך...
והרגע הזה.. הוא רק התחלה של סשן יומולדת שטומן בחובו עוד פנטזיה שבחרת להעניק לי במתנה...
אתה מסמן לי להתפשט ולהישכב על הספסל....
אני עושה זאת מיד..
החיוך מתפשט בשנייה שאתה מתחיל להניח עליי חתיכות עוגה... מסדר אותי כעוגת יום ההולדת של עצמי.... עוגה, קצפת, סירופ שוקולד שנשפך בנדיבות וישירות לפה, וכל טוב.... מהרגע הראשון, הראש יוצא למחול, עוד מעופפת מהרגע שקדם לכך אני מתחילה לנסוק....
והמחשבות רצות להן, מונחת פה במרכז אבל גם לא ממש פה.. מגש שאמור לשרת את כל מי שהצטרף לחגיגה... מרגישה כמו המגש הכי יפה בעולם... נוכחת לא נוכחת... דמעות של התרגשות נוזלות על לחיי עם השוקולד שנוזל על כל חלקה בגופי.... חברה מלקקת מעליי קצפת ושוקולד... אני בעננים...
הגוף רועד לפרקים, רוטט כמו שקורה לי כשאני בשיא של חוויה... אני לא מצליחה לאחוז בכל הפרטים... טוב לי, אני מאושרת, אני בטוחה, אני רגועה, אני מרחפת.... אני מרשה לעצמי להיעלם כי אני יודעת שאתה שם כל הזמן... תחושה מוזרה כזו להיות שם בגוף הפיזי שמשרת את כל מי שרוצה ולהיות כל כך מנותקת ומאושרת רגשית...
אתה מעמיד אותי על הספסל, עדיין ערומה, חצי נקייה, גב אליך... אתה מתחיל להצליף, מחמם, הגוף שלי נמס אליך... הכאב עוטף אותי והנסיקה מתעצמת...
אתה ממקם אותי בפתח הכלוב מול כל הצופים, חזה חשוף, עיניים פתוחות לפרקים, לא מצליחה אפילו לראות פרצופים, הכל רקע לתחושות שההצלפות שלך מעבירות בי...
אתה מחבר את הטנס והחשמל מרטיט אותי, אם לפני כן הייתי רטובה הרי שעכשיו אני בקושי מצליחה להחזיק את האורגזמה מרוב עונג שמהול בכאב שמהול באושר...
אתה רואה, אתה יודע... אתה קורא את גוף שלי ....
אני יכולה לכתוב כל כך הרבה על הסשן הזה, יכולה לנסות ולשחזר כל רגע ורגע...
חשמל, שעווה וקיין אחד, נמסיס אימתני שלא משאיר לי מקום לברוח... השפרצה שגורמת לי לשחרר את כל מה שיש בי, כל מה שעוד החזקתי, משחררת, דומעת בין ידייך, מתחת לרגליך...
וכלבונת אחת, שלך, מאושרת, משייטת בעננים ולא רוצה לרדת לעולם... לאורך כל הזמן הזה אני מרגישה אושר שלא ידעתי שאפשר לחוות..
אתה מחבק אותי חזק ואני מחבקת חזרה ולא רוצה לשחרר לעולם... זר לא יבין זאת...
לא יבין את התחושות העוצמתיות שעולות בי תחתיך, את גודל המעמד הזה, את עומק הקשר, את התעוזה האינסופית שאתה נותן לי....
לאורך הערב בכל רגע מחדש כשהנחתי יד על הקולר התחלתי לדמוע כלא מאמינה, לא מפסיקה להתרגש. גם יום למחרת וגם היום, עדיין דומעת מהתרגשות, עדיין מתקשה להאמין... מרגישה גאווה אינסופית שאני זוכה להיקרא שלך דום, שאני זוכה להיות ראויה לך דום שלי...
שיוך דום... לא יכולה להפסיק להתרגש...
דיברנו לא מעט על שיוך, על התהליך שאתה מצפה לראות.. זה לא עוד נקודת ציון בזמן, זו אמירה שייחלתי וכמהתי לה כל כך דום. להכרה, להערכה, לידיעה שזה הזמן שאתה בחרת מתוך ראייה שלך אותי, את ההתקדמות שלי תחתיך, את הצמיחה, את ההסתגלות, את המסירות וההתמסרות שלי אליך, ללמידה של הדרך שאתה מתווה, דרך שמאפשרת לי להפוך לטובה וראויה יותר, עבורך וגם עבורי.
שאתה רואה את הרצון שלי להיות מדויקת, טובה, נכונה עבורך... רצון עז להוכיח את עצמי ולקבל ממך את השייכות הזו כסמל לגדילה שלי תחתיך ולמותאמות שלי אליך....
8 חודשים... וכמה עליות, ירידות, פניות חדות ומפתיעות...
קשה להסביר במילים את הגדילה הזו...את ההתפתחות והשינויים המשמעותיים שאפילו אני כבר יכולה לראות בעצמי...
את כל היכולות החדשות שרכשתי בדרכי תחתיך...
את האמונה בעצמי, את היכולת לבטוח בך, את ההתמסרות, את השחרור, ואולי הלמידה החשובה ביותר...למדתי תחתיך לדבר, להגיד, לתקשר.. לסמוך עליך, להעיז לחלוק את החלקים הכי חשוכים שלי ...
ואני יודעת, שזו רק נקודה אחת בדרך ועוד יש לי כל כך הרבה ללמוד ולעבור תחתיך דום, אבל ברגע הזה הלב שלי מלא... אין לי מילה אחרת פרט למלא באהבה, גאווה, בטחון והתרגשות שמהולים כולם יחד..
לראשונה בחיי מרגישה אהובה, רצויה ובטוחה כמו שלא הרגשתי יום אחד לאורך חיי דום...
אין באמת מילים שאני יכולה לכתוב כדי להעביר את גודל הרגע הזה דום..
אין דרך להסביר את גודל המעמד, את הכבוד והגאווה שהרגשתי ועודני מרגישה..
אין דרך להסביר את ההתרגשות, את ההתעלות, את הריחוף...
אין דרך להסביר כמה אני גאה, מאושרת, מלאה, בטוחה, שמחה, ברת מזל להגיד שאני שלך דום...
ובהתרגשות המטורפת הזו, בעצם ..אני מבינה... שרק התחלנו דום....
תודה דום..
שאתה מגדל, שאתה עוטף, שאתה מעצים, שאתה מתעקש, שאתה מוביל דום..
תודה שאני שלך דום...
תודה דום, שאתה בוחר בי כל יום מחדש..
תודה שאתה נותן לי מקום תחתיך דום...
שלך ובשבילך דום שלי S-o Ste
כלבונת 🐶❤️
