יום כזה של מחשבות....
רגשות מהעבר הרחוק טורפות כל פינה פנויה בי...
כמיהות ישנות מתחילות להתגבר...
התגברתי על כל כך הרבה...
הוא... קול רחוק מהעבר... 9 שנים של שקט שהסתיימו בפיצוץ לא ברור....
לא ידעתי שרגש יכול להשתנות בצורה כזו מרחיקת לכת...
פתאום הכל ברור...
האגרסיות והתוקפנות שהוצגו כאסרטיביות ודומיננטיות...
הגזלייט המסיבי שהוסתר כדאגה ואכפתיות...
כל פעם מחדש הפך עליי את עולמי...
7 שנים של חיים לצידו, תחת פחד ואיום שיקום וילך...
ערך עצמי שהולך ומתדרדר...
שמחת חיים שהולכת ונעלמת מידי יום...
ברגע של כוחות לא ברורים, פרידה...
5 שנים של בנייה מחודשת...
קשר אחד ארוך ומשמעותי שעוזר לי להרכיב את עצמי חזרה...
שנה וחצי של איסוף חלק ועוד חלק... ועדיין בחוסר תובנה של מה יש לי להציע לעולם...
רגעים קטנים של הבנה...
עוד פרידה כואבת...
לרגע אני מתפרקת, אבל לא לרסיסים...
אני מקבלת כל כך הרבה אהבה ופתאום כל מה שלמדתי ב 6.5 השנים האלה מקבל משמעות.
סוף סוף בטוחה ורגועה. לומדת להעריך את עצמי מחדש.
ואז הוא מפציע שוב...
דורשני ולוחמני...
אבל אני לא הילדה שהוא פגש בגיל 24...
אני לא הכלבה שבאה בכל פעם שקרא...
אני כלבונת שכבר קיבלה בית אוהב, קיבלה חיזוקים וליטופים... למדה להעריך את עצמה ואת מי ומה שהיא מביאה לתוך החיים של אחרים...
אני חזקה יותר, יודעת יותר...
אני שמה גבול ברור וסוגרת את המערכה עוד לפני שהיא מתחילה... והתגובה? תוקפנית, מאיימת, מטרידה, חודרנית...
מעולם לא חשבתי שארגיש ככה, לא מולו...
אבל הנה אני פה.. עדיין עומדת...
מוקפת בידיים מחזיקות ותומכות, מחבקות..
מחזיקה את כל מה שלמדתי ומוקירה את כל העיניים הטובות, הידיים המכילות, האמירות המלטפות...
חזקה, איתנה....
תודה שלימדת אותי עוד שיעור חשוב מיתולוגי יקר שלי...
תודה שלימדת אותי על הפער הכל כך קריטי בין דומיננטי לבין סתם אגרסיבי....
ועכשיו אולי סוף סוף, כשאני מרגישה שלמה ומלאה...
אולי זה הרגע...
לקשר הזוגי האמיתי הבא...