#חבלים
קובעים להיפגש אחרי שבועיים ארוכים שהרגישו כמו נצח.
הספקתי לעבור בזמן הזה סדנא שהיוותה לי קושי פיזי ומנטלי.
היו שבועיים עמוסים בכל טוב, כמו שאני אוהבת...
הופעתי, צללתי, חזרתי...
נהנתי מכל רגע אבל שום דבר לא מילא את החלל הנקודתי הזה ושיוועתי למפגש הזה איתך.
יש משהו כל כך פשוט וכל כך מדויק בחיבור הזה. המקום בו יש דינמיקה כל כך ייחודית ללא מילים. כאב, משחק, סוג של מרדף - השפלה - החפצה וגם לא בדיוק אף אחד מהם. אני מאוהבת במחול הזה.
קבענו.
ואז לאורך היום, אני מבינה שהתנועה שלי מוגבלת וכותבת לך בחשש...בחרדה.
כי ככה אני, תמיד בטוחה שאם אני לא ב 100% שלי, לא יירצו בי. המיינד שלי משחק בי...
אבל אתה... בודק בהתחשבות ובדיוק מה כן אפשר והפגישה נותרת בעינה.
כשמגיע הרגע, אתה מחווה ואני מתיישבת... מזמן לא חוויתי את הקשירה הספונטנית, זו שאני לא יודעת מראש מה יהיה בה. וכל כך התגעגעתי לתחושת ההתמסרות המוחלטת הזו. לשחרר את המיינד, את הגוף, את הנפש ...
אין בחירה, אין החלטה, אין צרכים...
יש גוף שנתון לידיך, למרותך, לשימושך...
ואתה מתחיל לשחק...
הידיים נקשרות מעל הראש, לא נוח אבל לא כואב.. בהתחלה... זה כאב אחר, כזה שמצטבר עם הזמן.
אתה מזיז, קושר, מרים, מחבר איברים, מצלם, מתיר, חושף, מסתיר...
מעצב ומפסל כאוות נפשך...
פוזיציות שזזות ונעות...
משחק שזז ומתפתח של חבלים ואימפקט... שינוי תנוחות ומנחים, כאב חבלים, כאב הצלפה, תאווה ועונג...
תחושות של כאב, חום, התרגשות.. הכל בו בזמן מציף ומעיף את התודעה שלי למקום אחר...
כשאני מוצאת את עצמי חזרה על הריצפה, מחובקת בזרועותיך, נוחתת לאיטי...
מרגישה את תחושת ההוקרה שמתפשטת בי...
זה בדיוק כל מה שהייתי זקוקה לו...
תודה 🙏