לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החונך

כל מה שמבקש הוא שהלב יבער רגש.
להתאהב באמת.

שהחיבור יהיה עמוק ואמיתי
לא לקחת שליטה.
לקבלה
מידיעה המוחלטת שרוצה.
להעניק עצמה.
שיודעת שמוגנת .
שמבינה מי למולה.
שאוהבת בחזרה.

רק כזה. כל השאר רדוד וריק.
לפני 9 חודשים. 7 בפברואר 2024 בשעה 18:59

הכי ערומה

עומדת למולי, צמודה אלי, אך לא נוגעת.

8 ס"מ של אויר מחושמל מפרידים בינינו.

ואת יפה.

יש שיגידו מושלמת  (להוריד חיוך מיד)

נושם את סערת החושים שמתחולל בליבך

את צמרמורת גופך, עת קצות אצבעותי מלטפות מדי פעם בבטנך.

נוגע לא נוגע.

את לא נושמת.


נוסך לתוכך ביטחון שלא הכרת.

בי.

בעצמך.


כל גופך בוער

ואני? מכדרר הכדור שבבטנך.

כמה שיודע אותך
להביט בפטמותייך זקורות כל כך .

ברצונך שאגע.

יודע שיכול לעשות בך ולך כל שעולה על רוחי עכשיו,מחר,תמיד.

ושעה ארוכה עומד למולך, זקור כאבן ולא נוגע ביצירתי.

ואת ממושמעת. רוצה לרצות אותי כל כך 

להיות הכי

יודע כמה שנמשכת לכל תא שלי, לריח לטעם,

כמי האוקינוס לכדור הארץ
צמרמורת מאוהבת שכמותך

 

ועכשיו את כאן, ערומה עומד כל כך צמוד בלי לזוז.

את לוקחת לריאות,

בסערת רגשות,

 

לא מעיזה לתקוף, לקרוע מבשרי תשוקתך,

 

חוששת שתקבלי התקף לב.

 אוסף לי את הרגע.

מתענג.

אוהב את עוצמת השקט.

השליטה.

אוהב את נשימותייך ,

אגרופך הקמוץ, עורך המבורווז.

באת לעולמי לענגני לא?

אז מתענג.

עדינות הגעגוע


השקט שלפני הסערה

ואז ...

את מפליצה.

סתם סתם הייתי חייב להוריד קצת(:

לפני 9 חודשים. 6 בפברואר 2024 בשעה 8:22

לקחתי קורס באוניברסיטה.

מתענג מהאוירה,  

חומר מרתק. 

אבל כשמכניסים אותי לכיתה, חוזר להיות נער.

ומתכתב עם הילדה שליידי.

 

 

לפני 9 חודשים. 4 בפברואר 2024 בשעה 19:48

היום היו קרבות במועדון מול מכון אחר.

שברתי צלעות ללוחם תזזיתי במכה הכי חלשה שיכולתי לתת , ופתאום בבום הבנתי.

את לא שבירה.

את מדהימה.

שוכבת על הריצפה

כל כך עדינה

לא עושה  שום שריר נעילה...

מקבלת הפלקות שיאדימו בשרך,

החודרות לנשמתך,

כברק ננעצות בכל תא בגופך העדין,

נספגות במערכת העצבים שלך

וכזרם טסות לאגנך הצר והיקר לי.

 

וכל מה שזה עושה... 

אותך,  ממש רטובה, בשבילי

ומאוהבת. כל כך מאוהבת.

 מתענגת, מרוגשת,

מוכנה,

נלקחת,

נבעלת,

הכי מאושרת,

מודה לי,

אך ... שלמה תמיד!

טוב גם כי שומר עלייך(:

 

ועל כן כל שנשאר לי הוא להעניק לך ..

חגורה שחורה.

 

ואיתה לקשור אותך למיטה...

אוססס(;

 

 

לפני 9 חודשים. 31 בינואר 2024 בשעה 12:24

 אמרת.

וב6 שניות קרה הקסם הבא....

משכתי אותך אלי בעמידה,

הפשלתי מכנסייך עד לברך

גם תחתונך

כופפתי אותך

משכתי בחוט של הטמפון שלך שלפתי אותו מתוכך

העפתי אותו לקצה  של החדר.

חדרתי אל עמקי נשמתך.

 

3 שניות אחר כך האורגזמה שלך התחילה לצרוח

ובבת אחת יצאתי.

כל כך רצית את האורגזמה הזאת...

"יאןוו יאווו יאאא  " קולות של הפתעה.

 

מה למדת ? בנועם שאלתי.

מה למדת?

"שאני לא מחליטה." אמרת בהתנשפות.

 

מה עוד? 

"שהגוף שלי לא שלי."

צודקת.

 

ולא ידעת את זה?

"התבלבלתי ממש,  סליחה."

 

את לא מחליטה מה מתי ואם אפשר היום ובכל יום.

את גם לא לוקחת אורגזמה בלי לבקש.

יודעת למה?

"כי האורגזמות כולן שלך יאווו אני ממש מבקשת סליחה."

 

וכשאת ילדה טובה אני מרשה ממש הרבה כי אוהב לתת לך לגמור המון.

"אתה מחלק לי המון.אוףף סליחה."

 

אל תבכי זה מחרמן מידי.

עכשיו תבחרי ויברטור מהתיק ותאונני באמבטיה.

 

"אני יכולה בבקשה לגמור? "

לא

תעצרי.

שטפי עצמך במים קרים. תתחילי שוב.

"מממממממ עכשיו בבקשה? אני....יכולה....לג..."

לא .

עצרי עכשיו.

מים קרים.

שוב.

ושוב ושוב.

 

זהו. שימי טמפון ותתלבשי.

לא יעזור לך להתחנן.

שימי את הפרפרון. תפעילי על הכי חזק.

ולכי לקנות לי זירו. 

"אבל יש במקרר"

אני יודע.

אוסר עלייך לגמור.

וכן יודע שהמילה אוסר עלייך מקשה יותר על המשימה..

 

"יאוווו

אתה גומר עלי , אתה יווו דדדע"

תביאי לי גם חלב שיבולת שועל בבקשה.

 

 

לפני 10 חודשים. 23 בינואר 2024 בשעה 22:22

סבא שלי היה אומר לי "בתיאבון " כשקראתי  ספר או למדתי.

אמנם אני לא ספר אבל...

בתיאבון.♡

 

לפני 10 חודשים. 22 בינואר 2024 בשעה 22:09

דאדי בשבילי זה הרבה יותר מסקס
זה אימוץ ילדה אבודה  על ידי האדם הכי סמכותי ובטוח.

להיות דאדי לפני חרמנות זה העצמה של התינוקת שלך.
לקחת אותה ממקום אחד ולשדרג ולהרים ולחזק
לבנות אותה עם כל הנסיון והידע.

שתדגיש בנשמתה כמה שהיא אסופה.

נפעמת מהכוח מהידע, כל כך נכון לה.

להעצימה זה לא סתם מילה: לפניך היתה אבודה

ואיתך היא מגיעה בכל תחום לפי 7 הישגים.

יש לה מסלול ודרך. קוראת...,  עושה  ספורט... קריירה... לימודים ...

היא מחוייבת לעצמה כפי שמחוייבת לדאדי שלה.

דאדי זה אחריות כי התינוקת מוסרת המפתחות של עצמה. מתמסרת ממושמעת בכל נשמתה.

שייכת.

לזה שתדע בעצמותיה שבידיו הכי שמורה ומוגנת.

שמחליט עליה נכון לה לפני הכל.
דאדי מחבק וחייב לעטוף שתרגיש כל כך חם וטוב כמו שרק דאדי יכול להעניק.
וכן, לעיתים דאדי צריך לחנך.

מעבר לכל זאת דאדי שואף להגשים:

שפרפרי בטנה יזעקו, ילדה טובה.

ילדה שמשתוקקת לרצות ולהיות הכי.

שהכי ירגש אותה לדאוג לדאדי שלה.
שתתעלף מהמדמיונות לפני שאנצל תמימותה

שהנפש וכל תא   הצטמרר עת אני נוגע... וליבה צונח לתחתונים מריגוש ושם מתכווץ אושר ומרטיב כל כך שמביך.

שתרעד התרגשות עת זועק עונג לתוכה..
 שבכל נפשה תבקש שאחקור את עונג גופה.
להביאה למקומות שלא ידעה,

בקצב הנכון לה.

מקשיב לנפשה ולגופה הצעיר.


יאווו הפכתי לעצמי הבטן עכשיו חחח

לפני 10 חודשים. 19 בינואר 2024 בשעה 12:24

מענגת אותי בכל הוויותייך

על כל חששותייך, ותקוותייך, תשוקותייך, וכל מה שקוקה לו.

מרגש.

את יפה ונשית ומושכת ממש. כמו שכל כך רוצה להיות למעני.

להעבירך  מאפס למאה מהפך חיים.
לפני שהגעתי שונה מאחרי.

על אף רצונך לעצמאות, מתענג לפסלך,

ואוהב את שיוצר.

יש לי המון לעשות לחשוף לעצמך את עצמך.

לגרד שטויות שחושבת ,

לשנות ולהתפיח את העוצמות שבך,

שאוהב בך.

להעצימך.

ללמדך להיות שייכת ב100% עם עוצמות של פלדה.

לא רכיכה תלותית - כי אם משוחררת שסומכת על הבורא שלה.

ככלבה עזובה שהתעללו בה , לתת לך לרכוש בטחון באדם. בי כבעלייך.
שתגישי לי את הרצועה שלך שאקח לידי.

תפקידי להעניק לך מהמקום הבטוח את איבוד השליטה שכה זקוקה לו
את מקומך.

לפני 10 חודשים. 15 בינואר 2024 בשעה 10:42

עכשיו.

הייתי מכופף אותך על השולחן 

מוריד לך את התחתונים והמכנסיים קצת, מעל הברך. ומביט.


בפי הטבעת שלך.
צורתו
צבעו

לומד.
מחדיר ממש רק את קצה האצבע ללמוד גמישותו.

וקפיצותו, להבין פקודות מוחך.

את לא זזה. מכופפת על שולחני

ממושמעת.

מביט לראשונה במה שנסתר בתחתונייך כל חייך.

ממשיך ובודק

ערוותך. מעתה ערוותי.

שפתייך החיצוניות.

גודלן, נפיחותן, גוון פותך,

שפתייך הפנימיות, 

רטיבותך.


מותח עורלתך וחושף דגדגנך

מביט
לומד
גודלו צבעו דפיקות ליבך דרכו.
מריח.

לומד. אותך.

קצה הלשון עליו לרגע 

רק טועם..

אותך.

 

זום אאוט
לישבנך המפוסקים ושני אברי מינך המרגשים.


זום האוט

לכל גופך הכנוע המכופף על השולחני.
רגלייך הדקות מפוסקות.

אגנך הצר
את מתנשפת מרוגשת

קטנה.

ליבך הדופק.

לוחש לך תודה רבה.
תתלבשי.,
וממשיך לעבוד.

לפני 10 חודשים. 14 בינואר 2024 בשעה 15:15

כל מה שתשוקה מותר.

אין משהו שחייבים.

אין משהו שאסור.

כל מה שבך תשוקה - רוצה

כל מה שבך תשוקה-  נכון.

כל תשוקה שלך תמומש 

כנות זה האושר שלך להגשים איתי.

הכל יפה.הכל קל ומרגש

 

רק לא לגמור לפני שמרשה.... (;

 

 

לפני 10 חודשים. 11 בינואר 2024 בשעה 16:54

מסתובב סביבך ערום

עם מטריה

את כל כך יפה,

טיפות הגשם מתנפצות על בטנך  הרזה

הגשם מחליק מפטמותייך על כל יופי שדייך הפעמונים, אגסיים לא גדולים, כמו שאני צריך, כל כך החצופים.

את רועדת אך לא מקור.

פטמותייך זקורות כלכך. זה כן מהקור (:

מחייך

מצלם לי את הרגע ללב. 

ערוותך החלקה, שטופה במי גשם הזורמים בין שפתי פותך הטעים.

אלוהים זה מחזה שהיקום צריך להכיר.

שלמותך הפיסולית

יצירת הגשם שלי.

 

ממושמעת לא זזה

מרוגשת

 

ממצמצת, כי הגשם בענייך. 

מרחם עלייך ודואג שיהיה לך נעים.

אז מתישב על פנייך, 

עכשיו אין טיפות בענייך.

אני טוב אלייך.

פני לכיוון גופך.

לחייך מתחממות מישבני 

את נושמת את כולי.

לשונך טסה בצמאון לפי הטבעת שלי

(יודעת שתמיד מנקה לפני עם הסבון האדום של חדרי הניתוח, כי באמת שומר עלייך)

לשונך מענגת כל כך ננעצת לתוכי

בלי מילה

מאושר

מאושרת

הגוף הגשום הזה שלי ואת כל כך נלקחת עכשיו.

פתאום מרגישה חום על החזה

חום נעים כל כך

מבינה שמשתין עלייך כשיושב לך על הפנים 

השתן שלי רותח מעלה הדים, מתנפץ ונוזל על שדייך העדינים על בטנך ואל תוך נשמתך

זה נעים לך

את מלקקת חזק יותר מרימה אגן קטן לשמיים 

אנחנו פסל מושלם.

צריך לשים אותנו כמזרקה בכיכר העיר..(;

יקראו לה כיכר השלמות. 

הגשם שוטף הכל כל כך מהר

יודע שבחיים לא היית כך בחוץ בגשם

קם.

מפסק רגלייך

מביט

נבוכה.

ילדה קטנה שאת.

שם לשון בין השפתיים  החיצוניות והפנמיות  שלך

רותחת

עוצם עיניים וממתין

הגשם ממלא את פי

את כולך מערכת ניכוז מדהימה.

אמרתי לך שיש לי בך הרבה שימושים.

טעים מרווה ומרגש.

 

נעמד על רגלי.

לוחש לך - "על הברכיים בבקשה".

אוהב להיות מנומס איתך

את מיד עושה. ממושמעת.

פיתחת פה להכניס את הדוגמן. עוצר אותך.

רק לפתוח פה בבקשה.

יוצא לך חיוך גם לי.

אוהב את החיוך שלך

פותחת פה יפה.

נעמד למול הגשם כשידי מנקזות הגשם מתחתית הבטן לזין שלי בצורת משפך (שלא יברח לעבר הרגליים).

כולי נרטב הגשם זולג מהחזה שלי לבטן אל הזין אל תוך פיך שמתמלא לו במהירות

את בולעת מה שיכולה, חלק נוזל על החצופים שלך אל בין שני רגלייך.

עוד פסל יפיפה 

את הפסל הזה  נעניק לכיכר בניו יורק  - אי אפשר פעמיים מכזאת אומנות  במדינה אחת.

מבקש אותך לעמוד, להתכופף ולגעת בדשא בלי לכופף ברכיים

תוכלי לספר לאמא ששנות הריקוד שלך השתלמו שאת ממש משתמשת ליעוד הנכון ביותר  בגמישותך, לאומנות.

כפות רגלייך בדשא כפות ידייך בדשא

ואני מאחורייך מביט בערוותך 

נפעם

רטובה כל כך שם ולא מהגשם

חודר בבת אחת

ידייך לא זזות מהדשא. מחזיק אגנך חזק. שלא תיפלי

ושאנעץ שוב ושוב ושוב 

את האומנות שלהלן - אשים במרכז הסלון.

 

הגשם מתחיל להחלש

ואת כל כך ערומה וגומרת וגומרת ומאושרת

הייתי מת לגמור בצרורות כמוך, אין צדק ביקום.

עוצר בלי לגמור.

כל דבר בעיתו.

 

היית ילדה טובה.

ובוא נודה על האמת...

קופאות לי הביצים(:

מזל שאני מחליט מה עושים.

"גשי לגקוזי הרותח בבקשה"

ברצון את עונה בחיוכך.

ורצה.

 

ומאז בכל גשם את שואלת אותי במתיקות

אם בא לי קצת...

לפסל.