הכי ערומה
עומדת למולי, צמודה אלי, אך לא נוגעת.
8 ס"מ של אויר מחושמל מפרידים בינינו.
ואת יפה.
יש שיגידו מושלמת (להוריד חיוך מיד)
נושם את סערת החושים שמתחולל בליבך
את צמרמורת גופך, עת קצות אצבעותי מלטפות מדי פעם בבטנך.
נוגע לא נוגע.
את לא נושמת.
נוסך לתוכך ביטחון שלא הכרת.
בי.
בעצמך.
כל גופך בוער
ואני? מכדרר הכדור שבבטנך.
כמה שיודע אותך
להביט בפטמותייך זקורות כל כך .
ברצונך שאגע.
יודע שיכול לעשות בך ולך כל שעולה על רוחי עכשיו,מחר,תמיד.
ושעה ארוכה עומד למולך, זקור כאבן ולא נוגע ביצירתי.
ואת ממושמעת. רוצה לרצות אותי כל כך
להיות הכי
יודע כמה שנמשכת לכל תא שלי, לריח לטעם,
כמי האוקינוס לכדור הארץ
צמרמורת מאוהבת שכמותך
ועכשיו את כאן, ערומה עומד כל כך צמוד בלי לזוז.
את לוקחת לריאות,
בסערת רגשות,
לא מעיזה לתקוף, לקרוע מבשרי תשוקתך,
חוששת שתקבלי התקף לב.
אוסף לי את הרגע.
מתענג.
אוהב את עוצמת השקט.
השליטה.
אוהב את נשימותייך ,
אגרופך הקמוץ, עורך המבורווז.
באת לעולמי לענגני לא?
אז מתענג.
עדינות הגעגוע
השקט שלפני הסערה
ואז ...
את מפליצה.
סתם סתם הייתי חייב להוריד קצת(:
