החונך

אגנך על הכרית,

ומיץ פותך על הכרית,

זעתינו על הכרית.,

וג'ל סיכוך על הכרית,

כניעתך על הכרית,

צעקתך אל הכרית,

התכוצות רחמך על הכרית,

זרעי ממך נוזל - על הכרית

ריח מין בכל החדר שמופץ מהכרית.

 ראשך תניחי על הכרית,

נשמי עמוק את הכרית,

ריח הוויתינו על הכרית,

מתערבב עם דמעותייך על הכרית.

סוף שבוע מדהים שיהיה. חמשיחג!

מה עושה?
מה שאומר.

עד מתי?
עד שאומר

ואם גומר?
עד שאומר.

יש יוצא מן הכלל?
אם הלב חדל לפעום ואני מחרחר

ניפגשים ברחוב

הגעת בזמן.
בין מכוניות 
בלי לדבר, מורידך על ברכייך
האספלט חם מכל היום הזה
את נבוכה 
מתביישת
פותח הגינס לאט
לוחש לך רק ללקק.
מלקקת לי הכיפה כמו שאמרתי. 
ומאונן.
אל תוך פיך.
כמו שאת אוהבת.
יכולתי לגמור מזמן
מפסיק לאונן 

מאפשר לך לענג אותי עם פיך המדהים וידייך.
לוחש לך שאת מוצצת אותי וגונחת חזק ממני.
זה מביך אותך
לא התכוונתי.
סתם. כן התכוונתי.
אלוהים כל כך מענגת אותי 
ידך בין רגלי עוטפות אשכי
מדי פעם אוחז בשיערך ו מביא את ראשך לאגני 
חולף על פני ענבלך המעוך
מרחיב לך את הגרון.
מחר תרגישי צרידות.

מכורה לכניעות היפה שלך. מחבק אותה.
 
לוקח הזמן  , מתענג לי כשאת שם על הברכיים

הטעם שלי

הריח

כולי.

חשה כי זה מגיע

 דרוכה לכך מתרגשת

מתקשה

מחזיקך חזק
מחליק לגרונך
דומעת
גניחה ארוכה שלי אל הרחוב .

עצירת נשימה

כולה דוהר אלייך אני עף אני מוצף...

טוב נו את יותר..
מתאמצת לבלוע הכל
מענגת אותי ילדה אהובה 

דואגת שאתענג עד הקצה.

לא מרפה.

ורק אז 

מתפנה למלכת הנקיון.

אוהב להביט בך עסוקה בעניין.
מנקה אותיו עם הלשון 
סוחטת טיפה אחרונה  מאושרת. 
מרימה לי את התחתונים והגינס.
מכפתרת
חוגרת
מביטה מלמטה ממתינה
מחייך

.קומי.

מחבקת חזק
התגעגעתי לוחשת.

אני יודע
עונה

ומועך אותך אלי.

הריח שלך. נעים לי.

עכשיו בואי ניכנס ונתחיל. מלאכה מרובה לפנינו...(:

"בעדינות תמצא את הנקודה...

ואז תקרע לה את הצורה."

למה גברים חושבים שעדינות זאת דאגה לאשה? 

 כשמזיין משתוקק לענג. אז מה עדינות קשורה?

אולי בסשנים מסויימים או מסג. אולי כהתחלה אבל כשבתוכה  כשתופס את ידיה אם יהיה עדין היא תשתגע. חחח וגם אני. ולא משנה מי משלושת החורים אנו מדמיינים.

מה לא ככה?

להביט בישבנך העירום

להרים את היד גבוהה.

להפליק

לישבנך הלבן

החשוף

התמים

הפלקה אחת.

עוצמתית.

חזקה.

ממש 

שתרעיד לך את הישבנים

ותחדור פנימה דרך אגנך

עצמותייך

לפותך.

שגרונך ואוזנייך יכאבו מצעקתך. 

כל שרירייך ימתחו בשניה

20 אצבעותייך התגלגלו לתוך עצמן

וזה יכאב

אלוהים זה יכאב.

כל מחסום על הדמעות התנפץ.

מכה אחת

שלא עוברת

והכאב כברק יבליח מישבנך המושלם לכל עצב בגופך

לפי הטבעת

לדגדגן

לפטמות

לאורך גבך הזקור

כל הקרקפת

שהזרימה לא תיעצר בקצות האצבעות אלא תחזור כהד ותרעיד גופך העדין.

בעוד ידי השניה מונחת בחוזקה על גבך, מועכת אותך שלא תזוזי.

כף ידי צורבת. אדמדמה חש ישבנך מכף ידי עד לליבי ,

זרם עדינותך, ישבנך הפגוע,

ליבך

מחרמן וממיס.

עת את חשה נלקחת , בלי שום שליטה,

נפחדת

נחדרת ורטובה כלכך.

וכשנעילת ראותייך תשתחרר, לפתע גל של חשש מחרמן יציף אותך

שתמלמלי " בבקשה לא " , "למדתי " "סליח...

ושוב כאב מחשמל

מישבנך יזרום  

ותבכי

ולא תביני למה

לעזאזל

את כל כך מחורמנת

אוהבת

שייכת

רטובה.

ובחששך לבאות כי אין בך יכולת לעוד ובבת אחת אכוון  את הזין הקשה שלי  שהתחרפן ממה שעושה לך , בשניה אחדור לעמקי נשמתך.

בעוד כולך מתנשפת ורועדת,  ארחיב אותך כל כך עמוק ותצרחי אושר טהור.

שלי את.

אחרי כל הנסיון , האהבות החיבורים,

אחרי כל השעות, העירום הלמידה

כל ההתרגשויות , האגו , ועוד תלמידה,

אחרי כל הימים הטעמים והדמעות,

אחרי כל היודעות , האבודות, הבתולות,

כל היופי הזה שבעולם שכה מיוחד.

אחרי הכל.

אנחנו לבד.

גם כשמחובקים חזק

גם כשמעניקים חיים

גם כשמגנים

גם כשנמצצים ולנו דואגים.

בסוף כשמביט בראי והלילה עוטף

משיל הגנות, את האמת חושף

הכנות מטפטפת

מקפיאה, מצמררת.

כולנו ביחד, יחד,

בודדים.

(תחושה שכזאת, רגע כזה.

מחר רגע אחר. לילה טוב.)

משרתת עינוגי.
מלטף שידיך

מועך.

חזק.

מביט בעינייך היפות.

ולוקח

מחזיק ברכך  חזק ממש, מפסקך, 

ממלמלת לעצמך שמחר תראי סימן.

מפסק יותר מההגיון.

חודר.
 עמוק ונכון
לא מתחשב

לא חושב עלייך עכשיו, את יודעת את זה וזה מחרפן נשמתך.

כיבוש אמיתי שלי

את מתרגשת שוב רועדת מזילה דמעה. 

 יודעת ששמורה שמוגנת.
ועם זאת שאני לא חושב, דוהר לתוכך 

לא יכולה לזוז.

מחזיק כל כך חזק.

מנצל גופך.

ואת חצופה, גומרת וגומרת.

לוחשת "תודה רבה"  בכל פעם בלי אויר.

כי ילדה טובה

מנומסת.

ולא איכפת לי מה וכמה  כי לא עסוק בך. 

חודר, נועץ עצמי  לאושר

 אל יופייך

אל גופך המושלם.

חודר לגמירתי הצורחת

לשרירי המתכווצים

לעמקי רחמך העדין.

כל כך רצית זאת.
כל כך חיכית.
מאושרת.

לוחש ילדה טובה.

מוריד את פנייך לנקות אותי עם לשונך .

לילה טוב.

מתחילים...

כשהלב מנסה לברוח

לכאן

כי לא רוצה לכאוב יותר

זיכרונות מציפים,

כל הרגעים הקשים צפים , 

ממש צפים

לא מבקש שיצופו,

הגעגוע לחבר שלא  הפסיק להצחיק

התחנונים הצעקות והריח

ואז השקט הסופי.

גופה על אלונקה

הליכה בלי מילה. דמעות בחושך, הבנה מה קרה.

והלב נקרע.

יום קשוח מידי.

לקפוץ ממשפחה למשפחה.

געגועים לאחים.

מנסה להסיט מחשבות

נכנס לכאן כותב...

לא באמת עובד.

יום קשוח, לא ניתן להתחמק.

יש רגעים שכלום לא עוזר,  שפשוט צריך לעבור ביחד.

יום עצוב.

יעבור.

חזק ממש רועד וגונח את נשמתי,

רועד וקשה כל כך, בפיך העדין, אל גרונך.

עת השפרצות אלימות של זרעי מבליחות מתוכי בגלים ללא רחמים.

יזרמו ,עוד ועוד בכמויות שאת אוהבת

מתוק ושלי עוצמתי 

ואני בלי שום צורך,  מחזיק בראשך כל כך חזק ולא מתחשב , לוקח בועל .

ברור שלא תוציאי אותו מגרונך גם אם אמשוך בכוח, לא תוותרי על רעידות נשמתך ממה שעושה לי ,ממה שעושה לך.

זקוקה 

מזיין את פנייך היפות לי כל כך ,

אני כמעט בוכה מעונג, שוב מרגיש עוצמתי לתוכך כילדה המופתעת מהאורגזמה הראשונה,  

סוחטת לי את האשכים ,מוציאה יותר ממה שיש

ואני ... מרעש עצום עובר לשקט. דממה.

ואת לא מרפה

מוצצת מלקקת בולעת

אוגרת עוד מהטעם שלי.

לשונך שפתייך גרונך

נעימה .

מדהימה שאת..

ואל תצאי עד שאני לא מתקשר.

גם לא לשירותים. קחי קערה.

וכן יודע שזה מביך, תתבישי.