החונך

אחרי כל הנסיון , האהבות החיבורים,

אחרי כל השעות, העירום הלמידה

כל ההתרגשויות , האגו , ועוד תלמידה,

אחרי כל הימים הטעמים והדמעות,

אחרי כל היודעות , האבודות, הבתולות,

כל היופי הזה שבעולם שכה מיוחד.

אחרי הכל.

אנחנו לבד.

גם כשמחובקים חזק

גם כשמעניקים חיים

גם כשמגנים

גם כשנמצצים ולנו דואגים.

בסוף כשמביט בראי והלילה עוטף

משיל הגנות, את האמת חושף

הכנות מטפטפת

מקפיאה, מצמררת.

כולנו ביחד, יחד,

בודדים.

(תחושה שכזאת, רגע כזה.

מחר רגע אחר. לילה טוב.)