לחשת לי לפני שבועיים שרוצה לשכב על הרצפה ושאמלא את פיך בלבן המטורף הזה שיש לי.
הגעת אלי אמש.
ביקשתי בנימוס את הבגדים להפשיל, לקפל ולהניח על השולחן.
ערומה השכבתי אותך על הרצפה.
עשיתי לך סשן ארוך ומפרק, ניצלתי את גופך לענג אותי בלי להתחשב בך וברצונותייך. רק שתי כריות מתחת לאגן כי כך בא לי.
ואז לחשתי לך שהגיע הזמן ללבן שאת משתוקקת לו בפיך. זוכרת שביקשת? . לחשת לי יאווו תודה .
ואז נפל לך הלב.
הוצאתי מהתיק יוגורט עיזים.
כן אני יודע שאת ממש שונאת. זרקת זאת בעבר.
את יודעת שאוסף כל מה שלא נעים לך. אז איך טעית כך?
פתחתי לאט. לחשת יאווו לאאא. לעצמך.
פתחת את פיך לכפית גדושה .עשית פרצוף נגעל. סובל. אאכלתי אותך לאט. כפית אחרי כפית.
מתענג מהמשמעת ומהסבל שלך
יודע כמה נשלטת חשת באותם הרגעים.
כמה הבנת שרק אני מחליט.
ושכשלוקח אותך אעשה תמיד קיצון למה שזורם לך.
זה מה שמרגש אותי.את יודעת זאת. את מכורה לזה.
שכבת על רצפתי נסערת. אוהב שאת נסערת.
מרגש אותי לראות אותך בוכה.
בכית לי על הריצפה אמש.
ולא כי פגשת בחגורה שלי או הכאבתי...
הרבה יותר חזק מזה.
בכית כי שכבת על הרצפה ועשיתי לך את מה שהכי לא רצית..
שוב הגבר הזה גורם לך בקיצון לאבד שליטה בסיטואציה, בחייך. ובלי להתאמץ, יוגורט. בכלום לא מחליטה מול האדם שעוצמתי לך.
מחליט עלייך ,
מטריף נשמתך.
כל כפית גרועה מקודמתה ואת לא מעיזה לסובב הראש או לסרב.
שוכבת, פותחת את הפה כשדימעה אחרי דימעה זולגות ממך.
ואת כזאת סקסית ויפה לי. אבל לא אומר לך. לא אתמול. עכשיו אומר.
הבטתי בך, ערומה , מפורקת לי על הרצפה. עכשיו אחבר החלקים בחזרה שתזכרי מה שעשיתי לך כמתנה.
כל סשן הוא יצירה.
החכמה לעיתים היא לבחור את הכי לא צפוי שהוא הכי לא נעים ושובר. פירקתי אותך אמש עם יוגורט ילדה.
מבינה כמה שאת שייכת?
יודע כמה מרגש אותך לקורא זאת .
אוסר עלייך לאונן עכשיו.
עד שאגיד.
