סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החונך

כל מה שמבקש הוא שהלב יבער רגש.
להתאהב באמת.

שהחיבור יהיה עמוק ואמיתי
לא לקחת שליטה.
לקבלה
מידיעה המוחלטת שרוצה.
להעניק עצמה.
שיודעת שמוגנת .
שמבינה מי למולה.
שאוהבת בחזרה.

רק כזה. כל השאר רדוד וריק.
לפני 3 שנים. 16 בנובמבר 2021 בשעה 17:58

נכנסת לחדר. שקט.
מלא כוסות קומקום, ממלמלת לעצמך, בטח סשן מלצר חחח

לוחש לך להתפשט ועוברית על הרצפה.
מכירה ומיד עושה.
יאוו תוך שניה,
את קטנה.
את תינוקת
את נעלמת
לא קיימת
ערומה,
שוכבת בתנוחה עוברית על הרצפה אבל לא על הצד, כשברכייך ברצפה והמצח שלך צמוד לברכיים על הרצפה.

היום אחזיר אותך לרחם.
כאילו שהרחם שלך יוצא מהפיפי שלך ועוטף את כולך.
לחום, לבטוח, עם חוסר יכולת לעשות כלום.

מוציא מהתיק בד לייקרה שנמתח, כזה שקונים לצל בים, כזה שבפופים של מילגה.
מניח עלייך, זה מכסה אותך ועוד 2 מטרים הצידה.
אוסר עלייך לשנות תנוחה. בשום מקרה.
ואז בתנוחת עובר מגלגל אותך .
הבד עוטף את כולך פעמיים.
מתוח,
לוחץ.
מותח עוד קצת שיהיה הדוק.
אני קושר.
את ברחם.
לא יכולה לצאת או להתישר גם אם תרצי.
מעביר אצבעות מהעורף לגב לאט למטה לבין ישבניך המפוסקים...
וחזרה עד למעלה.
ואז גוזר עיגול קטן לפה שלך. לרוגע שלי למרות שזה בד נושם.
וקם.
את מאבדת זמן ומקום.
לבד בתוך הרחם לכל מהוותי.
פתאום בגב את מרגישה זרימה דקיקה של מים חמים
ואז מים קרים
ושוב חמים
ושוב קרים
שומעת שממלא פי מים... "לכן הכוסות", ממלמלת לעצמך.
נסתרות דרכי הדום...
את מתנשפת.
גבך נרטב. חם, קר, חם.
מתכווצת לתוך עצמך.
את בקוקון, בביצה, בעולם אחר.
במרכז הגב המים זולגים לצדדים, חודרים פנימה, לנשמתך.
ואז שקט ...ריק ...כלום.
את רטובה בעולם שלך. חוששת.

שיט.
מזהה מיד את מה שנוגע לך בשדיים המדהימים שלך מעבר לבד...
זה שוט סוסים...
חסרת אונים בבד הדוק,
מחליק עם השוט בצד הגוף.
המתח הזה מטריף לך הצורה ואת נשארת בעוברית .
אין לך ברירה...
מחליק השוט על הבד עד לישבנך,
מלטף איתו את ישבנייך,
את ממלמלת בכי חשש ריגושי שכזה.
מעביר את השוט בין רגלייך.
העוברית שלי מתכווצת בכל גופה זועקת תשוקה.
הפלקה.
זעקה.
ושוב בין רגלייך.
יללה!
לאט מתענג לי מישבנך ובבת אחת שופך עלייך את כוס המים החמימים על הגב התחתון.
לא היית מוכנה.
נוזל על ישבנייך, גל חום בפי הטבעת, בכוסך המטריף.
את במקום אחר שאין בו חיצון.

גוזר עיגול גדול סביב כל לחי ישבן שלך.
אוהב שממתינה שאדונך יסיים מלכתו.
מביט בישבנך,
בכנות נפעם.
מלקק לך הישבן כי חייב ואז נושך בתשוקה פראית את החלק הפנימי שקרוב לפי הטבעת היפה שכל כך שייך לי.
נושך ומרגיש זרם מליבי אל הדוגמן (איברי הזקור שדורש את חלקו.)
"סבלנות" לוחש לו.
ועובר ללחי ישבנך השניה.
לתשוקתי.

מביט בך.
מפליק בך שתרגישי קצת עוצמה.
מביט בישבנך הורדרד.
ערומה, קשורה ברחם הבד, שני ישבנייך מציצים.
"זו לידת עכוז", ממלמל לעצמי בהומר וגוזר את הבד שבין ישבנך.
את ערומה עכשיו,
בלי יכולת לנוע.

מביט
ומביט
ומביט.
לוקח כיסא לאחורייך מתיישב ומביט בך. רטובה, חשופה, עטופה .
עבורי
לי
שלי.
עשר דקות בלי לזוז.
מביט מתענג מהיופי שהיקום הזה יצר.
רגע תודה שנולדתי.
ואת תמתיני ותעשי כלום, רק תהיי... לי וכאן.

עבר נצח. מתקרב.
מריח עמוק לריאות.
כן את הפות שלך.
את מתביישת,
נבוכה.
ככה צריך אותך.

אני כבר יודע שהחלק הבא הולך להיות התעללות דגדגנית.
חושף דגדגנך.
מביט בכדור שלי.
הלשון המתעללת שלי נוגעת בכדורך החשוף.
ומתרחקת.
חושף דגדגנך ונושף רוח חמה.
ואז רוח קפואה.
לוקח כפית מכוס מים החמים ונוגע בדגדגנך ואת צועקת. נטרפת.
ואז לוקח כפית מים קפואים ונוגע בדגדגנך שוב.
את משתגעת .
מכווץ לך הנימים שם ומרחיב.
"אלוהים מה אתה עושה?!", את ממלמלת.
זה גורם לך להזיז אגן בפראות, אך
אני לא מרשה.

כף ידי צורבת כי נאלצתי להסביר לך זאת.

את מתביישת.
אשמה,
נבוכה בהתנהגותך.

אז למה לעזאזל גל של נוזל תשוקה יצא ממך לפתע?

מתעלם.

שוב כפית חמה,
כפית קפואה,
לשון.
את מיללת ולא זזה.
ילדה טובה!
ממלא לך את הישבן בג'ל,
מחליק אצבע על פי הטבעת שלך את מרימה אגן אבל לא.
לא חודר.
צמאה לאצבעי.
וכך שוב ושוב מסביב את מתחננת בדרכך במינימום תנועה שמרשה לך.

לא מתאפק וטורף עם הפה שלי את הפות היפה שלך עם לשוני הצמאה את מיללת, שתרגישי כמה שלי כמו שרוצה שתרגישי.

מחליק לחורך האחורי במקביל אצבע בקצב שלך ועוד אחת,
כשאת כלכך עטופה וקשורה בבד אני צמוד לאיבר מינך כחבל הטבור. כל כך ציורי. חבל שאין מי שיצלם את האומנות הזאת.
את כל כך עוברית וכל כך גומרת .
אני מרשה.

צועקת "מטורף לי !", מחייך, אני יודע.

סיימנו ההפוגה.
קם בבת אחת וחונך לך את החור האחורי עם הזין שלי. שניה מאפשר לך לבלוע אותי ואז חזק ,עוצמתי בלי לרחם כמו שאת צריכה ומתחננת כמו שאני רוצה.
גופך נולד לענג אותי , מועכת הדוגמן בתוכך מתענגת שמתענג ממך כך,
גונח בעוצמה את העונג מליבי לתוכך.
מחזיק עצמות אגנך חזק, את לא יכולה לברוח או לזוז.
וננעץ בבת אחת.
חשה את אגני נדפק בחוזקה בישבנך, בולעת רוק, נושמת בכבדות, נבעלת כל כך מהעולם שבחוץ כשאת בעולם שייצרתי לך בפנים.
וכולך מתמלאת בזין הקשה כל כך שלי , מתרחבת החוצה ופנימה ואת צועקת
ושומעת צעקותייך יותר מאי פעם.
כי את ברחם.
וכל כך רוצה שאגמור איתך וכולך תתמלאי בזרע שלי אבל אני לא אגמור עכשיו.
רק מתחילים...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י