את כמו ילדה השוכבת על הבטן בחדר האחות.
ההורים מחזיקים ידיה החוזקה.
והאחות מפשילה מכנסה ותחתונה מנסה להתנגד. מהלב באמת.
והיא נמצאת במקום הכי מפחיד אימת הלב.
ערומה מובכת, חשופה בכפיה,
נשלטת.
בוכה ולא יכולה לזוז כי מחזיקים בך ממש חזק.
והאחות מכינה את המזרק ומחברת את המחט ושואבת מהכואב שיחדור אלייך.
ומנקה עם גזה קרה מלאת אלכוהול את ישבנך האינטימי.
ומניחה את קצה המזרק על ישבנך הרך, ואת מבינה שאין ברירה נעתקת נשמתך מעירפול תחושות עלבון חשש ואז כאב.
והיא מזריקה .
וואת צועקת.
מנסה להתחמק אך מוחזקת יותר ויותר חזק.
את לא מחליטה.
אני האחות אני ההורים אני החדר.
זה יפחיד , זה יכאב, זה כנראה יגרום לך לבכות,
אבל זה לטובתך.
זקוקה כל כך.
מרגש ומסעיר אבל לא מובן מאליו.
כשתתני את עצמך .
רק כשתתני לי להרגיש שרוצה. שמשמעותי.
אם אסכים.
תוכלי סוף סוף לנשום לרווחה ולשחרר באמת.
כי תהי סוף סוף שייכת. הכי שייכת שידעת.
