היא נכנסה לחדר והתפשטה ונשכבה על המיטה על הבטן. את כל זה אמרתי לה לעשות בסמס מספר שעות לפני הפגישה.
אמרתי לה שהולך לעשות לה טיפול לא כל כך נעים ושהיא חייבת להתגבר.
ואז הוצאתי שקית שחורה של חצי ליטר מחוברת לצינור.
שמעתי את ליבה והרחתי את רצונה לברוח. אבל היא לא זזה. בלעה רוק, שמה את הראש בכרית מחשש ומבוכה ולא זזה.
מדהימה שלי ,
החדרתי לה את הצינורית בין ישבניה המושלמים עמוק בפי הטבעת שלה, ופתחתי את הברז.
בשקט היא יללה.
כשסיימתי להחדיר את כל המים, לקחתי את היד שלה לאחור ושמתי לה את האגודל שלה בפי הטבעת
וביקשתי שתלחץ חזק שלא תברח לה טיפה.
חמש דקות שלמות.
בזמן הזה היא עינגה אותי עם הפה והתיסרה.
כאבה , נבוכה, ויפה. הבטתי בה ונשמתי את הרגע.
אחרי 5 דקות הסכמתי...
היה מענג לראות אותה רצה לשירותים עם האגודל לוחצת...
סוגרת הישבן חזק כלכך מתביישת.
סוגרת הדלת פותחת המים בדוש שלא אשמע... וחוזרת מקולחת,
מבויישת.
החיים בהחלט מרגשים לעיתים