החונך

רעדת ולא מקור, כשאמרתי לך לשבת במקלחת על הברכיים עם כיסוי עיניים ראש מורם, ולהמתין לי.

הדקות חלפו והבטן שלך התהפכה.

צעקת כשהרגשת ,

כשהבנת,

כמכת ברק 

השתן שלי נחת לך על הלחי והתפזר על כל פנייך היפות.

כשצעקת פתחת את פיך בטעות, ולשונך חשה בטעם הצורב, הלוקח, המשתק. 

מיד סגרת את הפה. 

זה היה כזה בתולי ומחרמן.

המתנת שאסיים, עם פנים נעלבות.

כל כך יפה עם פנים נעלבות.

גם ככה קשה להשתין כשעומד אז מה פנים נעלבות עכשיו , אני אבן.

עצרתי.

 ביקשתי אותך בנועם שקט עוצמתי, לפתוח את הפה. 

לקחת נשימה עמוקה

ופתחת.

אז המשכתי,

ליבך כמעט עומד עת לשונך פוגשת בטעם חדש שלא ניתן להתעלם ממנו.

 זולג מהסנטר במורד הגרון אל הציצי החצוף שלך,

גולש בין שדייך, מחליק לעבר הבטן השטוחה והקרה שלך, מחמם אותה וממשיך בשיפולי גופך אל בין רגלייך, המפוסקות קליל.

והחום נוגע ומלטף את איבר מינך. וזולג לישבן לרגל וממך לריצפה. 

אלוהים כמה שהמחזה הזה מהפנט

נפעם מהדרך המדהימה שעבר השתן שלי על גופך.

מדריך טיולים מנוסה לא היה בוחר דרך טובה יותר.

 מפיך ולחייך אל בין רגלייך. 

רושם לעצמי את קנאת לשוני לדרך הנל.

 טעם החדש שבפיך צורב בנשמתך העדינה,

ואת רועדת.

לא מקור.

מביט בך על ברכייך,

לא זזה,

ראש למעלה, 

פה פתוח

בדיוק כפי שנדרשת רק פעם אחת.

מביט ומתמלא בך.

לרעוד מהתרגשות אני מרשה.

ידעתי כמה שאת חוששת מזה. 

כל מה שחוששת ממנו מרגש אותי פי 17.

את לא יודעת?

יודעת. 

יודעת ומספרת לי בהתמדה ממה חוששת (בדרך כזאת או אחרת) 

חושבת שאני לא מכיר את שיטתך לבקש...

שובבה.

מכיר ומחייך לעצמי.

מחייך ומממש

.

מממש כי מרגש אותי שמבקשת איתי לראשונה בחייך את מה שהכי מתביישת ממנו. 

את שיא פחדייך, , את מה שהשתוקקת ולא העזת לספר.

בדרכך מבקשת לממש , שאעשה לך ובך את כל מה שזעקו תשוקותייך ולא איפשרת לאיש לדעת, לחדור, לממש.

בחרת בי לגלף כל דבר, לטעום מהכל.

וזה נוגע בי ומחבק מבפנים.

ואת על הרצפה רועדת רטובה הכי נשלטת,  ויפה, הכי יפה בעולם .

זר לא יבין.