שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

החונך

שליטה היא לא משחק,
היא תורת המשחקים.
פילוסופיה
דרך חיים
לשלוט באמת, זאת אחריות עצומה.
פיסול היקום .
המימוש , התכלית.
נהרות רגש.
פסיכולוג
מוביל דרך. מחליט הדרך
אומן תורת משחקי הנפש
עם כל האחריות האינסופית שיכולה להיות לאדם על אדם אחר.
לפני שנתיים. 23 בדצמבר 2021 בשעה 20:07


לאחר הארוחה צפיתי בך מאלפת את שיפחתך עד שמצאתי שאני חרמן יתן על המידה..

השכבתי את שתיכן על הגב, זו לצד זו.
יפות לי אתן. נקודה לזכותכן.
מרחתי את שתי ידי בג'ל סיליקון , כאילו שתפתי ידיים
מרחתי אצבע אצבע.

השפחה שלך החזיקה ידיך בחשש וזה נגע ...כזרם באשכי.

הכנסתי לך אצבע וממקביל לשפחתך.
כל מה ששלך שלי.
התענגתי מתחושת הרטיבות של שתיכן,

קירות אינטמיות עטפו את אצבעותי. עינגו את דפיקות ליבי, ובבת אחת בכל יד החדרתי עוד שלוש אצבעות ,

כאב לכן

עינג אותי.
בבת אחת בתזמון שמעתי אתכן מוציאות אויר מריאותכן.
כך ניגנתי על שתיכן, בעונג. בסימפוניה. בדואט נהדר,
ניגנתי חזק כמנצח , מענג אתכן.
הוספתי את האגודל וחדרתי עמוק וחלק ונעים עת מביט אל תוך עיני שתיכן .


לחשתי "זה יהיה קצת לא נעים"

והחלקתי בכוח קל את גב כף הידיים שלי בזוית נכונה,


הרגשתי איך מרחיב את שתיכן ,

שמעתי את שיפחתך הצעירה צועקת והרגשתי את שתי ידי מחליקות בבת אחת לשתיכן, כעוברות מכשול לתוך עמקי גופכן. 

אני בפנים. הכי עמוק.

שומר לא לפגוע ברחם שלכן שתי כפות ידי נעלמו בעלמותי.
זאת מקבלת את ימין וזאת את שמאל.
ניסיתן לזוז אחורה להוציא אותי. מחרמן יותר.

מעיד על חוסר ניסיונכן,
לאחר שכף ידי עברה את הסף וכל האגרוף בפנים אני תופס אתכן כדג בקרס. לא ניתן להוציא אותי אלא כשאפתח את היד..
מביט בזרועותי נעלמות אל תוך גופכן.
את שפתי פותכן נמתחות כלכך
ושתיכן מחזיקות ידיים כמנחמות.


ואז לאות ניצוחי התחלתן לגנוח,

התחלתן להזיז אגן.
ידי הטריפו לוחצות בכל נקודת עונג.
ואז רק אז, התחלתי באמת לזוז....
לנגן
להגמיר
להצריח
להנות
כל כך להנות.
פיסטינג הרמוניה.
יפיפה

לא רוצה שיגמר לעולם.
בלי לעצור. עד ש...נרדמו לי הידיים.

מעניין כמה יקבלו פיסטינג בסופש בזכותי או בגללי...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י