כששוכבת ערומה במטתי אמרתי לך שהיום תהי המזכירה שלי.
הבטת בי כשואלת עצמך מהיכן זה הולך להגיע הפעם...
" כפות רגלייך יהיו השפורפרת" אמרתי
לא הבנת
יש לך שיחה אמרתי
וכששוכבת על הגב הבאתי לך את כף הרגל לאוזן.
יאווו עוד שיחה.
כך מצאת עצמך מחזיקה בגמישות מטורפת שכל כך אוהב בך את שתי כפות רגליך צמוד לאוזניים.
למה את לא עונה? שאלתי.
"הלו" לחישה מבוישת שמעתי.
אוהב אותך נבוכה.
מביטה בי מביט. מתביישת.
ופותך בזוית כלכך פתוחה ועמוקה.
שני גילגולים של חגורת החלוק רחצה שלי סביב ראשך והשפורפרות.
זהו.
הצמדתי כפות רגלייך לראשך כך שמזה לא ניתן להשתחרר, את יודעת זאת.
קשורה , ערומה, כל כך חשופה, חוששת.
אוהב אותך ככה
כך התחיל סשן מטורף ארוך ומלא.
עומקים פיזים ונפשיים
החדרתי וחדרתי קדימה ואחורה, לאט ממש ועמוק ממש.
מהר ממש ורחב ממש.
התענגתי ממאמצך לשרוד תשוקתי.
מפתיחותך לעבר אגני,
מצורך גופך בי.
מכל אורגזמה חצופה שלך שהרטיבה את מטתי.
הפלקתי
ליקקתי, נישקתי, הצלפתי, ושוב חדרתי , השפרצתי,
הלכתי לעשות קפה,
המתנת לי מסדירה נשימה, בשיחה עם שני הטלפונים.
ושוב חדרתי עמוק בבת אחת,
ובין צעקותייך לחשת המון פעמים "כמה שאני אוהבת אותך." וזה ריגש פי מאה .
את מדהימה.
ולא רק בגלל רגלייך הארוכות או גמישותך המופלאה.
בגלל שכל כולך.
מדהימה.