כך זה התחיל. חלק א
שכבת על השולחן זכוכית על הבטן.
ערומה.
כי אמרתי.
קר בציצי קר בבטן קר בפות.
קר ומנוכר.
היא נכנסה לחדר בלבוש רופא
לאאא לחשת לי.
אוהב שלוחשת לי לא.
התביישת.
נבוכה כל כך.
לא רצית .
אוהב לעשות לך מה שלא רוצה.
והאש שבי בערה.
הרופאה לא היתה נחמדה
שלום.
לא לדבר. גערה בך.
רצית לקבור פנייך בכרית אבל פגשת רק זכוכית קרה
ותחושת חשש ולבד עטפה אותך.
היא מיד פתחה את התיק ושמה כפפות גניקולוג
עמדה לצד השולחן פיסקה את ישבנך והביטה.
ואז ללא אזהרה החדירה את כל האצבע לפי הטבעת שלך. צעקת, התכווצת.
"שקט, לא לזוז" גערה בך
והביטה בתקרה כאילו בוחנת שם משהו.כשאצבעה עד הקצה בתוכך.
לא נעים לך.
זזת באי נוחות
והיא התלוננה באסרטיביות, בפני שאי אפשר לעבוד ככה.
ניגשתי אלייך והפלקתי לך חזק בישבן.
ושוב, ושוב.
צעקת
שקט.
התאדמת
התביישת
התכווצת .
ואז ליד האוזן לחשתי לך שחייבת להיות ממושמעת אחרת הטיפול יפסיק.
הנהנת וראיתי שאת רועדת,
שוכבת וישבנך המושלם ורדרד.
מפוסקת ואצבעה בתוכך.
לקחתי צעד אחורה,
היא הביטה בי בסבר פנים רציני,
אמרה תודה בשקט.והמשיכה.
מה שחשת באותם הרגעים.
מה שגרמתי לך .
וכך התחיל הסשן המתוק.