כשיורד גשם בחוץ ואמצע הלילה
ואת שוכבת על הבטן, בלי תחתון כי לא מרשה,
מכוסה בפוך, ואת כזאת יפה..
ישנה עמוק
וליבי דוהר מלדמיין את עורך הנעים, את נשימותייך העדינות
שערך הרך, מריח שמפו מפוזר על הסדין כציור מבולגן.
ואת ישנה. כל כך ישנה.
יפה לי.
רגלייך חצי פסוקות,
כף רגל אחת מבצבצת מהשמיכה.
ואני מביט בך
מתענג מיופייך מאצילותך
מהיותך.
מיכולתך להיות כל כך שייכת וכל כך חזקה ועוצמתית.
מנהלת את העולם וכלכך רגישה, וזקוקה.
נשלטת.
ממש נשלטת.
כי זה מדוייק לך, נכון לך, מרגש וטוב. בחרת לאבד איץי שליטה, מעוצמה.
מתענג מיכלתך וצורך נפשך לשחרר הכל ולקבל ולתת ולהעניק לי בטירוף וקיצוניות, כל שאבקש,
מכמה שמעצים אותך להיות שייכת לי.
מכמה שאת יפה.
איך יכול להשאיר יצירה שכזאת ...בלי לתת לך אהבה אמרת שאוהבת תשומי לא?
מתפוצץ מתוכי הצורך... חייב לטרוף את הישבן המושלם הזה...
ואז מתלבט ממש...
האם לעלות עלייך בשקט לכוון אותי בין רגלייך עם קצת ג'ל ולהנעץ בבת אחת? לעומקך..יודע כמה אוהבת שעושה לך זאת...
או ללקק לאט דגדגנך ולתת לך לזרום לחלום אירוטי מטורף שהופך לאט להבנה מציאותית?
ממממ נעימות לי האופציות.