היית לי חצופה. אבל אהבתי את זה.
ואז הגיע הרגע.
הרגע הראשון בו ניפגשנו לראשונה,
נכנסתי לדירתך .
ליבך דפק
חששתי שהשכנים ישמעו.
כל המילים הגדולות שזרקת לי,
כל עצמאותך ועוצמתך,
נוזלו בשניות מפיך האמיץ, אל מורד גרונך
משם אל ליבך הדופק כתופים .
ומליבך כל תחושותייך ירדו לבטנך כנוזלים ואני רואה את זה קורה.
מרגיש כל גל של דם העובר ברקותייך.
ובטנך היפה כנועה מלהכיל כל זאת, מבעבעת בתחושת ריחוף, כאילו נשמת הליום...
מורידה כל תחושותייך אל בין רגלייך
ואת שוב בולעת רוק, כי חשמל מאיבר מינך מחשמל כל תא בגופך.
מביטה בי.
נזכרת לנשום.
את משותקת.
וכולי נטרף ממה שרואה. ממה שעושה לך בלי לגעת.
את הווקום שנוצר בך ממלא הריח שלי,החיוך ,המבט, הליכתי סביבך,
הידיעה מה הולך להיות עוד מעט.
העוצמה שבשתיקה
פיך גרונך יבשים
כל מה שקראת שכתבתי,
כל מה שידעת עלי,
לא הכין לתחושה שחשה .
פגשת גברים , חוית הרבה.
והנה את כאן עומדת למולי בראשונה.
רוצה לקבור עצמך ממבוכה, מתרגשת כילדה.
חוששת, רוצה להגיד משהו אבל אין בך מילים.
עומדת ממושמעת.
פתאום מבינה שאת רועדת.
מבינה שאני רואה זאת.
כנפט על להבה, מגביר לי, ומעצים תחושותייך, תחושותי.
שואלת עצמך האם זה ריגוש נסבל? או שמה מתחרפנת?
בולעת רוק ויודעת.
שנגמרו המשחקים.
בשניות העברת בעלות מרצון וכולך השתוקקות לרצות. אותי ורק אותי.
כולך דריכות וזעקה למה שמחכה לנו.
לוחש לך בשקט
מכנסיים ותחתונים להוריד.
בשלב בזה אני חושב, הפסקת לנשום.