לא ידעתי למה לצפות
בלילה ההוא ...
פעם ראשונה בחיי,
הרגשתי אבודה.
וידעת.
הגעתי לנקודה.
חייכת , היית מסופק,
יודע אותי. לפני.
כי בלילה ההוא התמכרתי.
נלקחתי
או מדוייק יותר נתתי, איפשרתי..
את כולי.
בלי להבין המשמעות ומה שלפני.
שלך.
כל תא מגופי,
רצוני,
אושרי,
תמימותי.
רצונותיי, יעודי, מרכז עולמי,
הכל.
אתה.
ברגע אחד,
בלילה ההו...
וזה עשה אותי שלמה.
וזה עשה אותי מאושרת.
שמתי עצמי בידך. וזה מרגש ונכון לי כל כך.
אתה ורק אתה מחליט ואין בי מעצורים.
אם אמרת אני יודעת שמותר,
שצריך,
שנכון ובטוח.
מגרה לי לכתוב לך את זה. אך אני הכי חשופה בפניכה שניתן, שיש.
לפני הלילה ההוא, לא חשבתי שכך לא יכולתי לדמיין.
זה זרמים של רצון לרצותך צורך שתעשה בי הכי קיצוני שלך ועונג התחושה שעושה. ההתרגשות.
גם אם יכאב גם אם יקח כל גאווה שבי, תיקח.
רק לך, רק איתך.
ויודעת שמחזיק ודואג , מפקח ושומר. ולא תעשה דבר שלא ישמור עלי.
הנתינה המוחלטת גורמת לי להיות ממש זקוקה שתשמור עלי.
בבקשה תשמור עלי תמיד. עשית אותי מאושרת.
ודמעות של אהבה יורדות לי כל הזמן.
שלך.
מהלילה ההוא.
לנצח.
