החונך

אימצנו ילדה
הגיע מפוחדת

איזה כיף.
השייכת שלי הביאה אותה.

אבל לא הסכמתי לגעת בה.

למרות שממש רצתה
דיברנו על הכל ,

על תשוקות ,

על משמעת,

על מותר ואסור 

על אהבה

ולא נגענו בה.
בפגישה השלישית היא הגיעה חשופה. ממש.

נגישה,

מבקשת.

אני בלי תחתונים.  אמרה וציחקקה במבוכה.
שאלה שאלות.

רמזה שמוכנה להכל ,כמו שילדה יודעת לרמוז.

ליבה דפק.

ולא נגענו בה.

אך ידענו.
מוכנה.
בשלה

רוצה. ממש רוצה.

שוכב על הגב, מוצף זכרונות

מהפגישה הרביעית.

כל הפעמים הראשונות שחוותה.

כל הרעידות התרגשות

כל הדמעות 

כל הדברים שלא דימיינה.

הטעם שלי

הטעם שלה

דאגנו לה, שיהיה לה סוער והשתמשנו בה שיהיה לנו .

חנכנו אותה בכל דרך מרגשת.

ישבנה , לשונה, גרונה, רחמה, שדיה. אספו רגעים שתינצור לעד.

שמרתי לה גם חויות לפעם הבאה.

הסברתי לה שהיא קיבלה אותנו לשלוש פעמים בלבד.

למה?

כי ככה.

נזכר

וליבי דופק.

רגעים שלשמם אני קיים.