החונך

בכית כי פחדת שאלך
בכית כי אני כל מה שיש לך
בכית כי נתת את הכל.

הבנת שחוץ ממני אין כלום שישמור עלייך.
בכית כי הבנת שהתמסרת מעבר למצוק,

כפי שבן אנוש לא מוסר נשמתו.
בכית כי הגעת למקום שלא ידעת שקיים ומימש את כל שדמיינת.

נחרדת שלא תגיעי לשם לעולם אם אלך.

יבבת עם דמעות שלא מפסיקות לזרום.

ואני לא מגזים.
בכית כי נבהלת.
ולא הפסקת לבכות וליבב.

ומה איתי?

קשה אבן.

נפוח שהולך להתפוצץ.

די לחרמן אותי עם כל הבכי הזה.

בתוך שניות את בלי תחתונים המומה.

עמוק.

כלכך עמוק

ננעץ חזק. הכי חזק.

כל מסת השריר שלי מתפרצת לתוכך

כקפיץ אקדח המשוחרר בלי רחמים.

חודר.בועל. 

כואב לך ואת בוכה

ונעים לי כל כך לעשות לך את זה.
תפסיקי כבר ליבב אני לא רוצה לגמור.

עכשיו את גם צועקת.
בת זונה. בוכה וצועקת
בוכה וגומרת
יאוווווו גונח בצרחת נשמתי לתוכך
ניצחת.
חצופה.

בוכה ומאושרת.

מה את מחייכת.