נכנסת לחדר
לחשתי לך לגשת למקלחת לשטוף טוב הפות שלך.
ליבש חזק.
ולא להעיז להרטיב.
ביקשתי אותך לשכב על הריצפה
ולחשתי, תשארי בבקשה יבשה.
התישבתי על פנייך שתלקקי אשכי
משכתי אחורה האגן והחלקתי עצמי לפיך.
דקרתי קלות ענבלך. עם הכיפה שלי.
טוב אולי לא ממש קלות.
נאנקת
קיבלת באהבה.
הרחבתי לך את הגרון.
הטעם שאת כל כך משתוקקת לו ממלא לך את הפה , הלשון , הגרון.
ובמקום תודה...
היית לא ממושמעת.
בדקתי עם האצבע והיית כל כך רטובה.
מרגיז לא?
ביקשתי אותך כל כך ברור.
בקשה כל כך פשוטה.
מאלצת אותי להענישך.
חבל.
ניגבתי עם מפית יבשה ועם בד חולצתך את פותך היפה.
ולחשתי לך שוב, ובנועם, להשאר כך בבקשה.
לא להרטיב.
הורדתי לאט את החגורה שלי...
פתחתי האבזם, שיחררתי מהלולאות אחד אחד.
את מביטה,
הבטן מתהפכת לך.
קטנה , יפה, בולעת רוק.
הפכתי אותך על הבטן
ליטפתי לך הישבן החלק והמרגיז שלך וקיבלת ביס כי הייתי חייב.
הפלקתי. בלי החגורה.
רק כף י ד . שוב. ושוב
מאדימה צועקת בשקו, מנסה להחרי שצעקתך.
יודעת שמגיע לך.
ועצרתי לבדוק.
הגעתי בין רגלייך, פיסקתיך והזדעזעתי.
העונש לא עבד.
את שוב רטובה ממש.
לא צריך להחדיר אצבע.
מאכזב לחשתי וניגבתי שוב.
ביקשתי אותך לא לזוז והצלפתי בך בחגורה
רעש ההצלפה הזקיף אותי לרמת פלדה ולא הפסקתי כי חשוב לי לחנך אותך.
עצרתי.
וניגשתי לבדוק שוב.
ציקצקתי
לחשת ליעם דמעות שאת כל כך מתאמצת.
הסברת שהיד שלי... איך שמחזיקה את החגורה.
הריח שלי.
היד שמניח לך על הגב שלא תזוזי.
ההסברים שלי כשמעניש.
ביקשת סליחה ואמרת שהפעם ביקשתי את שלא ניתן לישם.
הסברת שחשבת על הדברים הכי עצובים ועל האנשים הכי דוחים אך לא יכולה שלא להרטב כשאני לידך ובטח כשמשתמש בך.
סליחה שמאכזבת לחשת
ועניתי לך
ששששש לא לדבר.
יבשתי אותך שוב ואמרתי לך לדווח מעכשיו כשנרטבת.
על הברכיים ליקקת לי את האשכים ולא הגעת לצינור שמגיע לפי הטבעת ולחשת שבורה נרטבת. משתדלת.
התיאשתי.
הפכתי אותך על הבטן וזיינתי לך את החור האחורי היבש הפעם בלי שום הרטבה..כי החור האחורי ראוי ולא הרטיב.
אבל הכל היה שם כבר רטוב מהקדימה. הצורך של גופך לגרום לי לחדור בקלות נעים לי.
זיינתי חזק.
ממש חזק.
גמרת וגמרת בכית וגמרת עד שבגניחה מהדהדת פלטתי קילו זרע לחורך האחורי
הפעם אני הרטבתי אותך אבל לי מותר.
והיית מאושרת.
