החונך

לאט זה אומנות

לאט העינוי החזק ביקום והעונג  המשגע הנפש

לאט זה כוח . התגלמות העוצמה.

לאט זה דמעות תחנונים , זה בכי זועק לבבקשה משתוקקת מתחננת.

לאט זאת מתנה שאין להרבה וזה העונש  הצורב ביותר.

לאט. 

ההיכרות.

עד שמרשה

עד שנוגע

עד שאת שלי

הודעתי לך שהולך להעבירך סשן שילמד אותך שליטה בעצמך.

סשן איטי.

עצם ההודעה הפכה נשמתך...גרמה לך לא לישון יומיים .הזמן עבר לאט...(:

עת נכנסת לחדר שרקתי.

בשניה את ערומה על הגב מפוסקת על המיטה.  כי כך צריכה.

לא לאט בכלל.

בדקה מהרגע שנכנסת עומד ומביט בגופך הערום. בלי לדבר.

לוחש לך "את קשורה בארבעת גפייך. "

שולט בך באמת. בעומקי נשמתך.

אם אמרתי שאת קשורה,כלל  אין צורך בחבלים,

יודעת שקשורה במעמקי נפשך.

קשורה. הכי שהיית.

ואז לוקח את גופך היפה ומביט בו, בך.

מסתובב סביב המיטה , לבוש. 

כלכך ערומה, נבוכה.

 נעצר בין רגלייך.

מתכופף  להביט. מתנשמת בכבדות.

לא מזיזה את הרגליים. נטרפת מעיני החודרות. מרגישה אותן.

שואל אותך: " אם יכולה לפסק עם ידייך את השפתיים החיצוניות בבקשה, אני רוצה להביט עמוק יותר."

שניות של שקט, מוחך מתהפך, לוחשת בקולך הרועד "לא יכולהאני קשורה."

ילדה טובה. 

מתקרב

מביט בלי לגעת. 

לאט

יוצא מהחדר. חוזר עם המזוודה.

פותח אותה. ולאט מוציא ממנה 15 דברים שונים , מניח אותם בתצוגה לידך.

מתישב בנועם לידך ומניח בעדינות 4 קצות אצבעות על בטנך היפה.

את נושמת בכבדות

רועדת , מזיזה את האגן תזוזות קטנות, חושבת שלא מרגיש.

"לא להזיז את האגן בבקשה." מבינה, נבוכה, מפסיקה. 

רועדת נשמתך

לא מזיז האצבעות רק מרחפות מעל עורך כשמביט בפנייך בלי להוריד מבט. 

הנצח עובר שם.

ואת קשורה בכבלי שליטתי, כואב לך האיברים הפנימיים , כואב לך הדגדגן , כואב לך בחזה.

אוזרת אומץ, אוספת כולך ולוחשת חלש ממש " בבקשה"

מביט בך ושואל מה אמרת? "אני מתחננת" 

בנועם עונה ש "לא מבין "

"בבקשה בבקשה בבקשה מתחננת  תעשה לי  ובי  מה שאתה רוצה" 

ואז אני מסביר לך שאני עושה לך ובך בדיוק את מה שאני רוצה. אז צריכה להיות מאושרת.

מהנהנת בראשך בפנים מתוסכלות.

מחייך אלייך וממשיך.

ומזיז האצבעות לאט נוגע לא נוגע לכיוון החזה, נטרפת מתחילת המגע בחזה אחרי חצי שעה של התעללות, את נאנקת עונג,, מרימה האגן ...

ובבת אחת אני עוצר ומסובב ראשי אל אגנך העצמאי. נועץ מבטי  באגנך בלי לזוז.

"סליחה" את לוחשת. ובולעת רוק.

אל תעשי זאת שוב.

(ילדה, אם רק היית יודעת כמה שמתענג. בשלב הזה, מגופך המושלם, מעורך החלק כל כך, מעדינותך, מתשוקתך, מתחנונייך מזעקת ליבך, ממשיכתך לכל שארצה לעשות בך. ליבי דופק וטוב לי, אך לעולם לא תדעי. יודעת כמה שדואג ואיכפתי ושומר עלייך אבל לא יודעת ששנינו חוים הסשן בסערה. כי באמת שולט. לא רק בך. לפני הכל בעצמי)

מעלה את קצות אצבעותי ברצינות יתרה באיטיות מתסכלת על גבעות שדייך לעבר פתמותייך המושלמות.

לפי נשימתך אני יודע שאת ברעב לא אנושי

מתענג שם זמן.

בלי מגע ומאמץ, קרובה לגמור , אוסר זאת עלייך.

מתישב מעל פנייך ולא מרשה לך ללקק כלום רק להביט. להריח לדמיין.

ואז בחוסר הוגנות מעביר את היד לבטן ולמשולש היפה שלך

מחליק אל בין רגלייך שתי אצבעות נוגעות בצד החיצוני של  פותך בשפתיים מבחוץ.

את משתגעת.

מרימה האגן .

מרימה הראש ללקק. אני מתרחק ולא מאפשר לך.

קם ובשלווה מיעץ לך "אל תגזימ ילדה."

שואל אם הרגיש לך בנוח להזיז אגן כשאמרתי לך לא.

רואה שאת מלאת סליחה מתביישת שלא שולטת.

חזרתי לסשן כשאת זוכרת גבולות וחינוך .

כי אחרי הכל על אף הכאב הרחמי, לא זזת וקשורה בלי חבלים. גאה בך.

חזרתי עם גופי אל  בין רגלייך והתקרבתי עם הפנים ממש ממש קרוב

בחלומך לשוני תיגע אף למאית השניה בדגדגנך הקשה והנפוח.

במקום זאת נשפתי רוח רותחת הדים.

ואת צעקת לא נשלט אך כמעט  ולא הזזת אגן.

מעריך המאמץ.

עם שתי הבהונות פיסקתי שפתייך החיצוניות את התנשמת כאילו חנקתי אותך  כאילו טובעת בבריכה,

"לא לגמור" הוראתי.

 ונשפתי אויר קפוא...

ץ

פרצת בבכי 

בכי של תסכול

של ריגוש 

של התרגשות 

של חוסר יכולת להמשיך כך

בכית מאושר ומסבל 

בכית ולא דיברת ולא זזת. 

רק דמעות זלגו לך כשמביט אל מעמקי גופך האהוב.

למה את בוכה שאלתי? 

"תודה על הכל ענית. שבחרת לחנך אותי כי הייתי כל כך לא מחונכת. שלימדת אותי עוד משהו שלא ידעתי על עצמי אבל בבקשה תיגע בי אני ממש סובלת"

שמח לשמוע אבל את יודעת שאני לא כמו כל הגברים נכון? יודע שמתכוונת ונעים לשמוע שמבינה שזה לטובתך וחלק מהחינוך והאילוף שלך אך זה לא יזרז אותי.

אני מתחננת אדוני כמו שלא התחננתי בחיי, תאפשר לי לגמור רק לשחרר זה בלתי נסבל.

אני מבין ילדה. אבל את תיגמרי כשאסיים וכשיגיע הזמן.  ועוד לא הגיע הזמן. 

וכך המשכתי להתענג מגופך עוד דקות ארוכות ולאט מרחתי את אצבעותי בג'ל סיכוך והעברתי בין הישבנים , נטרפת ממש, וכאילו בטעות נגעתי בפי הטבעת . בתוך שניה גנחת בלי שךיטה

צרחת צעקת  גמרת בלי מגע כל כך חזק. 

חייכתי מעונג וכשסיימת שוב ירדו לך דמעות וביקשת סליחה. 

זה בסדר לחשתי , ידעתי שלא תעמדי בזה. נאמן אותך בפעם הבאה

בבת אחת השכבתי אותך על הבטן וחדרתי מאחור כחיה טורפת. זיינתי לך את הצורה שירשרת, צעקת גמרת  נטרפת וכולי הולך להתפוצץ .

קשה מידי הזין שלי

נפוח מידי

מאושר עת שריריך האחוריים נכנעים לו ומתרחבים ומענגים אותי.

לזה נולדת ילדה.

יאווו פחדתי שתתפוצצי מהאורגזמה שלי אך במקום זאת גמרת ומעכת וצרחת כמעט כמוני לתוכך.

ילדה מדהימה שאת.

הופכת לפסל שלי. 

לאט.