עד שאין אמון מטורף.
כזה שהעיניים נעצמות ואת יודעת בעצמותייך, שאת הכי מוגנת, בטוחה, ושמורה , שאת הכי חשובה..
עד אז זה לא שליטה.
זה משחק.
ושליטה זה לא משחק.
אסביר.
בדסם מתחיל באמון, אבל לא אמון רגיל, הרבה מעבר.
בידיעה שמי שמולך שומר עלייך יותר מאשר על עצמו. שאת הכי בטוחה שהיית בחייך.
שמורה. מוגנת.
שמותר לו הכל, בלי לחשוב כי יודעת שההגנות עלייך אצלו.
רק אז את משחררת באמת.
לא חוששת,
כי שלו .
יודעת בעצמותך שבשבילו את הכי חשובה.
גם אם חשה ככלי
גם אם כולך מנוצלת / זונה או כלבה,
יודעת שלפני הכל - את בידיים של מי שהכי שומר עלייך.
שמורה. אבל באמת.
ואז..
משחררת לאחד שלך.
את כולך.
הולכת לאיבוד ביער
אבודה,
אסופה,
שיכרון חושים
מרוגשת, נסחפת בלי לחשוב
מגשימה.
מאושרת.
זה הבדסם האמיתי.
והוא יפה כל כך
חוק בדסם מספר אחד
והוא מתאפשר ומתחיל כשנבנה אמון אמיתי עיוור.
לפ י כן זה קשקוש. אולי זיון חזק, אולי סשן הפלקות ריק. אך לא מתקרב לשליטה במהותה.