החונך

מוצא את עצמי בלילה נעים לא נרדם.
מאז שחזרתי מהמילואים קצת קשה להרדם.

יעבור זה לא דרמה
יוצא מהמיטה ונוסע צפונה
מנצל הרגע לאסוף את אמא למחר לחג...
בבוקר היא תראה גבר זרוק בסלון
וישר תרוץ לכסות אותי
כי אמא זה אמא.
ואז אתעורר מהחום.

ואתלונן כי עם כל הגבריות בכלוב ובעולם

ליד אמא אתה חוזר לילד שבך.

וכך בדרכי שלי מתוודה שכולנו ילדים.
ושקצת עצוב לי על מי שמתבגר באמת

על זה שמאבד את ההתלהבות ושמחת החיים.

איך אמר ביידן...

'dont

 אצמד אלייך.

בלי להגיד מילה

אביט בענייך אחייך.

לא תנשמי מהתרגשות.

 צמוד אלייך לא מידיי. 

בלי לגעת,

להרגיש אותך

להביט בכל תנועה שמעידה על מה שמתחולל בך.

בולעת רוק.

לנשום אותך עמוק.

ללמוד הריח שלך.

לאסוף לתוכי את השניות המושלמות.

הצמרמורת שלך

הרעידות הקטנות

ליבך מתהפך

נשימותיך

נבוכה, מרוגשת,

הריח שלי חודר לך לכל התאים

לוקח  בלי לגעת.

כל כך לוקח אותך.

ללא מילים, 

אני כאן.

שתיכן צודקות.

ההחלטה היא שכלול של מה שעושה לכן טוב

מה עושה לסביבה שלכן טוב.

וכמה משקל כל אחד מהם מקבל.

אני בוחר באושר ובאנרגיה המרימה. 

תמיד.

עד כמה שניתן מטפח את הזיקוקים שבלב.

הכל באמת בהחלטה.

אז יאלה חג שמח🙃🩵🔥

יצאתי מלבנון לפני פחות מחודש.

טוב . זה המצב.

ניתן בראש.

אינעל העולם זה קצת חונק.

אני הכי לא רוחניק.

איש עסקים מלא משימות.   

מהמקום הזה אומר לכם

שאנחנו חלק מהטבע.

כמהים לחזור אפילו לרגעים .

משתוקקים לצאת מהבטון ולנשום רגע יער/ עצים/ שדות/ הרים /חוף ים ריח של גשם על האדמה ,ריח פריחה או לא משנה מה,  להרגיש חלק להתחבר.

בלי לדעת שזה מה שכמהים לו.

אנחנו חיות, והגענו מהטבע הזה (לא קשור לאמונה)  זה חלק מאיתנו ואסור לנו לשכוח מזה כי אז לא נבין למה לא מאושרים.

זוכר כילד שדודה שלי אמרה לי כשטיילנו בים: "הים לוקח את כל הצרות"

לא הבנתי אותה אז. היום מבין

החיבור לטבע ולאדמה

מזרים לנו אנרגיה . שואב את השלילי. ממלא רוגע ואושר.

מכניס לפרופורציה.

גם כל העולם שכאן מוציא מאיתנו את הטבע שבנו. 

תחושות מהיסודות שלנו.

אז תורידו נעליים מגומי תתרחקו מהבטון והאספלט ותעשו לעצמכם אושר. ותמצאו את הטבע שלכם

תנשמו לרגע.

תאמינו לי כולכם זקוקים לזה. גם אני.

מדבר, כינרת סתם יער תנשמו.

 תממשו גם את כל התשוקה שלכם

בלי הנחות,

כי הכל יפה ונכון ועושה טוב (כל עוד בהסכמה) זה גם חלק מהטבע שבכולנו.

ואחרי שאמרתי את כל זה אחזור לאקסל לתוכנית העסקית במשרד המבוטן שלי (:

אך קובע עכשיו טבע לוריד.

אמרתי לך ללמוד נכון?

למה את לא לומדת? 

עונה לי שיש לך קוצים בתחת.

הבנתי.

גשי להביא לי את החגורה החומה בבקשה.

כן באמת ועכשיו.

תפשילי את המכנס שלך עד לבירכיים

ותישעני על המעקה של הספה.

אז יש לך קוצים ...

 יודע שמתחרטת. מאוחר מידי.

הרעש מפלח את השקט. את ממושמעת נשארת במקום.

יודע שזה כבר 53 לא ביקשתי שתספרי.

למה הידיים שלך על הפנים. נבוכה?

את מתנשפת מרוגשת בוערת . מביט בך 

מביט בי מחנך אותך.

זה יותר ממאה את לוחשת.

לא פרופורציונלי אמרת?

אז למה האגן שלך זז?

 הישבן המושלם שלך.

תלבשי מכנסיים.

את מביטה בי רוצה לבכות. חשבת שאזיין אותך. 

את צריכה ללמוד. 

קוצים בישבן...

תשבי ותלמדי עכשיו. מחר מבחן.

מביט בך חנונית יפה שלי

מנסה ללמוד. לא יכולה לשבת על הישבן.

סימנתי אותו .

מרגישה בוערת

אך יושבת כי אמרתי.

מרימה מידי פעם לחי שהתקרר.

וזה מחרמן אותך כל כך

אותי יותר זה מחזה  הכי מחרמן בעולם להביט בך לומדת כשישבנת אדום ולא ניתן לישיבה.

קוצים אמרת ? קיבלת.

אחרי שעה שיושב מאחורייך ומביט בך מעונה

כבר לא יכול 

בא אלייך בשניה

מופשיל ממך את הגינס ומזיין לך את הישבן המעוצב הבוער שלך.

יוצר לך משיכת אורגזמה ארוכה מתעללת

לפעמים מושך הזין שלי מתוכך שניה לפני שגומקת לפעמים את הוואקום מהדגדגן שלי.(שהיה שלך)

את מתוסכלת.

ואז כמו סכר

חודר חזק כל כך לתוכך ילדה

לוחש לך

אני מרשה.

 צועקת כשמקבלת לתוכך את כולי 

מגמיר אותך שוב ושוב 

ושוב ושוב

עד שצורח את נשמתי לתוכך כשמחזיק באגנך כל כך חזק. אלי.

חודר בלי לרחם. גונח בלי שליטה.

סערה מתחוללת שם בחדר

קשה כמו אבן 

פתאום שקט.

נופל לידך גמור.

ואת מתנשפת מחייכת.

לוחש לך -מקווה שלמדת את הלקח...

שנינו פורצים בצחוק

עכשיו ללמוד.

כשהלב בועט רגש אין לא נכון 

הכל נעים וסוחף

מרגש ומתפוצץ עונג.

כאתה מביט ונמס

כשאתה חושב עליה ועל מה ירגשה יותר מהכל

כשהלב מלא רגש כזה דביק אך לא מוחצן

נעים ומעצבן געגוע.

כזה שהיא מרגישה אך לא מושכת גבולות

כזה שאתה רואה אותו אצלה נוזל מהנחיריים

וזה נעים לך.

כשהלב מלא רגש העולם שונה.

סדר החשיבות שונה

הצורך  שונה

זה פשוט חרא של מצב.

ואני כל כך אוהב את זה

.רגש זה הכל. בלעדיו ריק.

מיקמתי אותך בדיוק איך שרציתי אותך.

ישבנך המושלם מחכה לי .

מפוסק. שובב. מדוייק.

הרגליים והידיים שלך קשורות לרגלי השולחן..

מוצמדת לשולחן הקר

הציצי החצוף שלך מעוך .

שערך נופל כל כך יפה.

עינייך מכוסות.

את בעולם שלך.

לוקח צעד אחורה

מביט .

אומנות

מחייך .

כל כך הרבה לעשות

כל שריר שלי דרוך. 

שקט.

אני לא נוגע לא מדבר רק מחייך.

מושך הזמן . מתענג מכל דקת המתנה שלך.

 וביט בך .. אין לך מושג איפה אני.

. מה מתכנן לך . 

מקשיב לנשימותיך. להתרגשות שלך.

שומע המחשבות שלך צועקות. מתרגשת.

נצח.

רגעים של החיים.

ליצור חדש

לפסל אושר.

לא רק לבדסם.

יחס מכבד זה בסיס להיותך בן אדם.

שולט או נשלט, נראה מצויין או לא,  עשיר או עני , צעיר או זקן, מלומד או לא יודע לקרוא...

הכל זמני והכל  מתגמד 

עוצמתי בהיותי לפני הכל בן אדם.

גבר או בחורה שרואים את האחר  ממיסים לי את הלב.

מביט מךמעלה על הטוענים למלוכה.

מביט בהם ומחייך. אתם עבדים אחר תדמיתכם העצמית השקרית.

מביט ומרחם. 

לא עליכם  כי אם על האנשים הטובים הפצועים שהשארתם מאחור. 

התנשאות זאת מחלה.

וכשאתה לא מודע לה אתה לא יכול להחלים.

לא מדבר על מקרה ספציפי.  על מספר מקרים שקראתי כאן .

כולנו אבק ברוח . כולנו מחרבנים, עצובים, מזיעים מהתחת  וכולנו נזדקן או לחילופין נתפורר בטרם עת. 

אז בואו ונהיה נעימים.

תאמינו לי שזה נעים.

גם ככה קשה כאן לאנשים טובים אהובים.

ואני בכלל לא מדבר על שליטה... שכל עוצמתה מגיע מהמקום הדואג חברי העוטף הבטוח הטוב.  הבסיס לכל סשן הכי קשוח שיהיה.

אם רק היו מקבלים קצת חינוך,

היו יודעים חוקי יסוד שכל נשלטת ראויה יודעת:

לא מפסיקים לבלוע עד הטיפה האחרונה !!!

ואז סוחטים ובולעים כל מה שנשאר בצינור.

לפני כן, לא מרשה חינוך ניצחון.

בסיסי לא?

מסקנות...

1. טראמפ וביבי לא קיבלו חינוך ראוי.

2. כשמשאירים אירנים וחיזבלונים עם

זיקפה... הם לא מפסיקים לזיין.

חבל שאותנו.

לא להלחץ. זה יעבור.

מבטיח.

חיבוק ענק❣️

שיהיה לנו בהצלחה.