קיבלת את ההתנצלות שלי, הסכמת לתת לי הזדמנות שנייה.
אני כל כך שמחתי לקרוא את המילים שלך "אני מקבלת את ההתנצלות" אמרתי לך תודה. רציתי כל כך לכתוב לך כמה שאני מודה לך כמה שאני מעריך את זה וכמה שזה לא מובן לי מאליו.
אבל כבר לא ידעתי אם אני ראוי, האם מותר לי אחרי שהרסתי את האמון בנינו להתרגש מאושר.
האם מותר לי אחרי שהרסתי את האמון בנינו לחייך.
האם מותר לי אחרי שהרסתי את האמון בנינו להבטיח לך שזה לא יקרה שוב.
אני לא בטוח אם אני מאמין לעצמי. אז מאיפה החוצפה להבטיח לך שאני לא אאכזב אותך שוב.
אבל אני למדתי את השיעור, קיבלתי את הסטירה שהגיע לי.
אני אבנה את זה מחדש, ואני יודע שלבנות מחדש זה קשה פי 10. והכתם הזה ירחף מעליי כל הזמן, זה העונש הכי גדול שאפשר לקבל.
כי לא משנה כמה אתה תותח, כמה אתה מצליח,
שום דבר לא יצליח להעלים לגמרי ולשכוח מהכתם הזה.
אבל את אומרת לי שלמרות הכל את סומכת עליי.
אני אבנה את זה מחדש גם אם זה ייקח לי מלא זמן.
אני אבנה את זה מחדש גם אם אצטרך להקריב למענך פי 2 עכשיו.
כל יום שעובר אני מבין כמה את הדבר הכי טוב שקרה לי.
אני מבין שלא קיימת משהי עם נפש טהורה כמו שלך.
אני מבין לא קיימת משהי עם אישיות מדהימה כמו שלך
אני מבין שלא קיימת משהי עם יופי מהפנט כמו שלך.
וכל יום שעובר אני מבין כמה שאת רמה מעל כולן.
את הסכמת לתת לי הזדמנות שנייה
אני יעשה הכל ואני מתכוון להכל
כדי להיות ראוי לך שוב...