אני נכנס למיטה, הגוף שלי רועד קר לי בטירוף.
קור שאין מה לעשות נגדו.
המחשבות רצות לי בראש.
אני עדיין בהלם ממה שעשיתי. אני תופס את הראש
ועוצם עיניים חזק, מתפלל שזה סיוט אחד גדול ואני רק צריך להתעורר.
אני פוקח עיניים וזה ממש לא חלום זה אמיתי לגמרי!
אני פישלתי, אני פישלתי בענק.
כי לא רק ששיקרתי לך
אני החלטתי במקומך
גרמתי לך לבגוד בתחושת הבטן שלך.
ואת כל זה עשיתי בפאקינג דקה, דקה אחת.
פחדתי כל כך לפשל שעשיתי הכל כדי שזה לא יקרה.
הייתי מקדים לכל מפגש שלנו ב20 דקות לפחות
כשהיה רגע פוטנציאלי למגע בינינו אמרתי לך שאני מעדיף שלא, אני פוחד שאני עוד לא מוכן.
אני לא שמרתי ממך סודות, שיתפתי אותך בפחדים שלי
נתתי לך להיכנס לנשמה שלי.
ואת, בשונה מכל השאר, הבנת. את הבנת אותי.
מצאת בי פוטנציאל, ראית בי משהו טהור למרות כל החסרונות שלי.
אז איך לעזאזל שיקרתי לך??
אחרי שהבטחתי לך כל הזמן שאני לא אאכזב אותך.
עכשיו נכון כולם טועים, אנחנו בני אדם ואף אחד לא מושלם.
אבל זה לא שרק הפסדתי, אני אשכרה עשיתי גול עצמי בדקה ה90.
אני שוכב במיטה.
רועד מקור.
ואני מרגיש ויודע שהלילה אני לא ראוי לשינה טובה ולמנוחה...
המשך לפוסט מאתמול
זהו סתם סיפור. אולי הוא אמיתי ואולי גם לא.
מצטער שוב על השגיאות כתיב.
אני רק רוצה קצת לפרוק...