קיבלתי ממנה מתנה, מתנה שהיא השקיעה בה המון, מתנה שהייתי צריך לעבור בשבילה תהליך כדי שאהיה ראוי לקבל אותה.
זו הייתה המתנה הכי טוב שקיבלתי בחיים שלי.
יום לאחר מכן היא שלוחת לי הודעה, היא רוצה שאני אצלם לה את המתנה כדי שהיא תוכל לשלוח לחברות ולחברים שלה.
אני מסתכל על המתנה והצבע שלה קצת דהה וכבר לא רואים אותה כל כך טוב.
ואני חושב עלייה, אומר לעצמי אין סיכוי שאני מצלם לה את המתנה שהיא נראת ככה. אני רוצה שכולם יראו את המתנה שהיא נתנה לי ויקנאו בה שהיא כזאת מושלמת וכזאת מוצלחת.
אני לוקח את המתנה וטיפה מעצב אותה מחזיר לה את החיים שהיו לה כשרק קיבלתי אותה.
אני שולח לה את התמונה.
היא כותבת לי: מה??? זו לא המתנה שהבאתי לך?
אני נלחץ ומתחיל להזיע
אני כותב לה: כן זו המתנה שלך
היא כותבת לי: באמת?? המתנות שלי לא נראות ככה בדרך כלל אחרי יום.
אני כותב לה: השקעת במתנה הזו כל כך שהיא שרדה עד עכשיו.
היא כותבת לי: טוב אם אתה אומר, איזו מתנה יפה זו נכון.
פתאום נפל לי האסימון, הבנתי שישקרתי לה שקר חמור.
והמשכתי לשקר לה ולא עצרתי.
אני כותב לה: אני מצטער, שיקרתי לך. אני עיצבתי לך את המתנה, זו לא בדיוק המתנה שלך.
היא כותבת לי: ידעתי שזאת לא שלי, איך שיקרת לי ככה??
אתה גם שיקרת לי ואתה גם הצלחת לגרום לי להאמין שזו לא המתנה שלי
איך יכולת לעשות את זה???
אני לא יודע מה לכתוב לה אני מתחיל לגמגם לעצמי, אני מבין איזה בור חפרתי לעצמי, בור שהסיכויים לצאת ממנו קטנים מאוד.
אני כותב לה: שאני מצטער כל כך. לא יודע מה חשבתי לעצמי.
היא כותבת לי: למה עשית את זה, המתנה ששלחת לי היא זיוף היא לא שלי. מה חשבת לעצמך??
באלי להרוג את עצמי באותן שניות, לא יודע להסביר מה קרה לי. אני רק מצליח לכתוב לה שאני כל כך מצטער.
אני מבין שהרסתי הכל ניפצתי את כל מה שבנינו.
אני פישלתי בענק.
היא כותבת לי :
שברת את כל האמון בנינו
אני כותב לה:
אני יודע, והלוואי והיתה איזו דרך שבה אוכל לתקן.
סתם סיפור, אולי הוא אמיתי ואולי גם לא.
תסלחו לי על השגיאות כתיב אם יש
רק רציתי לפרוק קצת...
