הערות שוליים במסע המופלא

על זה שבאת

על זה שחיכית

על זה שעזרת לי לגדול

על זה שעזרת לי להשתחרר

על חוויה מדהימה

על עולם חדש שהיכרתי

תודה על זה שהיכרת לי את עצמי שלא הכרתי

תודה שהראית לי כמה אני יפה

תודה שהסברת כמה אני מדהימה

לא משנה מה יקרה לי - תמיד אזכור אותך

לא משנה מה יקרה לך - תמיד תדע ששינית למישהי את החיים


נ.ב. תודה שהלכת 😄

בעולם השליטה הוא..
לעבור ממצב של רצון לשליטה בכל דבר בחיים,
פחד משתק מזה שמשהו ישתבש
דרישה כפייתית לדעת מה יקרה בכל רגע נתון..

ל

שחרור טוטאלי במצב של אי ודאות ,
במצב ללא ערבויות
במצב ללא רשת ביטחון
במצב של ידיעה מוחלטת שאני יכולה להיפגש

להתשחרר..

ו
ל ה נ ו ת !!!!!!

בייבי! תודה

פעם...לפני הרבה הרבה שנים
אנחנו וגם הרגשות שלנו היינו פרימיטיבים יותר..
היה טוב והיה רע.
היו שורדים ונכחדים
טורפים ונטרפים

פעם..אהבה הייתה אהבה,

במשך הזמן למדנו להשתכלל , למדנו שיש עוד גוונים בנו ובסביבה שלנו.
שיכללנו את אמצעי הסוואה , עכשיו אנו יודעים טוב טוב איך להסתיר את האמת.

פתאום יש לנו כזה מגוון :
ידידות, יזיזות, חיבה, בילוי נעים, חוויה...

אולי זה תמיד היה?

או שלא?

אני הייתי רוצה לחזור לזמן חד משמעי יותר

הוא לא להילחם , הוא לא להתנגד , הוא לא לנצח..
הוא לשחרר ,
לסמוך
ולתת אמון


כמה כיף שזה קרה

הקלות הבלתי נסבלת בה החיים שלנו יכולים לגרום לנו ללכת לאיבוד..
אם אני אזכר במה שאני חשבתי שחשוב כשהייתי קטנה, אם אני אשים על הדף את כל הדברים "מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה".
כל התוכניות שעשיתי איפה אני רוצה להיות בגילי ..
מחלקן אני רחוקה שנות אור , את חלקן כבר עברתי ומיציתי , חלק ניכר עדיין במגירה מחכה להתממש .

מה אני רוצה?

זו שאלה גדולה כל כך , אם הייתי יכולה לקבל את כל מה שאבקש , האם זה היה עושה אותי מאושרת?
האם יש משהו שיגרום לי להיות מאושרת?

האם יש תשובה חד משמעית למה זה אושר? ומה זה אהבה ?

אני עושה תוכניות עבודה כימת כל יום, אבל אני יודעת מה המטרה ומה האמצעים...

אני פשוט לא יודעת מה המטרה ואני עפילו לא התחלתי לדבר על אמצעים

מישהו יכול לעזור?

אם לכל פעולה ואירוע בחיים שלנו היה אפקט אין סופי, אם כל תמונה או מקרה בחיינו היה חוזר על עצמו ללא הפסקה,
אז לאירועים אלו באמת הייתה משמעות ,
אנו מבינים שזה לא כך , לכן אנו מרשים לעצמנו לקבל החלטות , לפעול ולחיות .
אם היינו חושבים על כל הדברים הרעים שיכלו לקראת לנו בזמן חציית כביש לעולם לא היינו יוצאים לכביש .

לכן אנו לוקחים את הסיכון מתוך אמונה עיוורת ש"לנו זה לא יקרה" ומסוגלים לצאת מהבית בבוקר.

המנגנון ה"בריא" הזה הוא שגורם לנו לחשוב שתמיד יהיה לנו את כל הזמן שבעולם ותמיד נוכל להספיק לעשות את הדברים שאנו מתכננים לעשות ..

הבעיה היא..ששעון מתקתק וזמננו רץ , וכוס קפה שתמיד אמרנו שנסיים לא בטוחה שתהיה שם מחר .

השניה הזו בחיים לא תחזור על עצמה אף פעם ! זו עובדה שאלה היא - מה נחליט לעשות בשניה הבאה שלנו פה .

יומיים הקרובים מודגשים לטיפול מלא בגוף 😄

מי הולך להינות מזה ?

אני ורק אני 😄

לפעמים אני מחפשת נקודות עוגן במקומות שהם לא קיימים,
למשל אני אוהבת לשחק עם המחשבה מה עשיתי ואיפה הייתי בזמן הזה לפני..שבוע, שבועים, שנה וכו'..

זה יוצא משחק מאוד מענין - הרי אני לא זוכרת אירועים שגרתיים אלא מעניינים,

למשל לפני שבוע בזמן הזה הייתי באמצע שנת יופי לפני מסיבה בנו לימיט,

לפני שבועיים הייתי ברכי לחוויה שובבה ומעניינת,


אז אולי תספרו לי על נקודות עוגן שלכם ?

אי שם,
כשאני לבד,
אני מרשה לעצמי לחלום ,
אני נותנת לעצמי לזרום לאן שהדימיון יקח אותי,
במקום הפלא הזה אין לי חששות, ואין לי שום צורך במנגננוני ביטחון,
ואין לי פחד, אין לי חרטות, אין לי שמץ של ספק האם אני במקום שאני אמורה להיות,

השניה הזו כל כך יפה ,
הרגע הזה כל כך מרגש ,

ואז זה נגמר ,

ורק אני יכולה להנות מזה,

ורק אני יכולה להרגיע את עצמי , אני ורק אני מבינה כמה אני באמת מפחדת,

רק אני מרגישה עד כמה המבוך מתחיל להסתבך ,

ורק אני יכולה לעזור לעצמי למצוא את הדרך,

השאלה הגדולה - האם אני מחפשת דרך החוצה או לבפנים

חדר חשוך , שקט רועש ,

החבלים שעל גופי משמיעים צלילים שמרעידים את השלווה של הרגע,

העור הבוער מתחת לחבלים דואג להזרמת אדרנלין לתוך מחזור הדם ,

המצבט על פטמות עושה תחרות עם החבלים בהזרמת אדרנלין ,

כפות ידיי הכבולות מנסות למצוא את הדרך אל החופש על המקלדת..

אוזני... אוזני משתתפות בסשן מנטלי שמעביר לי הבוס שלי ...

גם וגם ..


תודה לך על אתמול בערב 😄
לא , זו לא פניה לבוס