הערות שוליים במסע המופלא

רחוב שקט בעיר רועשת, רק סמטה אחת מפרידה ביני לבין כל האנשים, מכוניות, בתי קפה ונהגי מוניות, רק הנעלים שעל רגלים מפרידים ביני לבין המדרכה החמה ששמרה את כל החום של קיץ, שום דבר לא מפריד בין הגוף שלי לבין האוויר, העולם, והעיר הרועשת, שום דבר גם לא יכול לקראות לי כי אתה פה לידי, אתה מעבר לכביש,רחוב הצר שאנו עומדים, אין שום דבר בעולם הזה חוץ ממני ועיניים שלך, הן אלו ששומרות עלי, מהעולם, מהרחוב , מהאנשים מכל דבר ולא משנה מהו..
אתה מסמל לי לבוא אליך, בשביל זה אני צריכה לצאת מהצל , לעבור את הכביש ולעמוד באור , מול חלונות של אנשים , מול מבטים , אבל זה לא משנה .. כי אני אעמוד מולך, לאט לאט אני עושה את הצד ועוד צד, כל צד שאני עושה חושף אותי יותר, אבל מקרב אותי יותר אליך, עוד כמה צעדים, המוח שלי הפעיל הזעקה,"מה אני עושה פה לעזאזל?!" למה אני פה , למה למה אני לא יכולה להשתמש במפתח מהבית שנמצא אצלי ביד?! למה אני לא הולכת, נכנסת לאוטו שלי ונוסעת הביתה?!נכנסת למיטה מחבקת את הדובי ומנסה לחשוב שהלילה הזה לא קרה...
אני יודעת שאני לא אעשה את זה, אני לא יכולה כבר לחזור לחיים שהיו לפני כל זה, לפניך , לפני שהבנתי לעבור גבולות של עצמי גם אם זה עושה תחושה של אונס גם אם זה מפחיד זה הדבר הכי ממכר שיכול להיות, אתה זה הדבר הכי ממכר שיכול להיות, הידיים שלך, העיניים שלך, הנשמה שלך, התחושה שלי כשאני לידך,
כמה שאני יפה כשאתה מסכל עלי , כמה אני יפה כשאני מתחתיך, כמה אני מדהימה כשאתה שולט בי, דוחק אותי לגבולות התודעה שלי