חלום מתגשם

בבוקר כבר הייתי יותר רגועה ושמחתי שאתמול הכל נגמר בסדר וגבירתי סלחה לי וקיבלה אותי ושהיא גם הרשתה לי להתקלח לפניה בשביל לפתור את הכל וחשבתי שוב על הכל ואני עדיין לא בטוחה לגמרי אבל אני חושבת שהבחירה שלי היתה נכונה ולמרות שזה היה מלחיץ שגבירתי ביקשה שאני אחליט מהר אני חושבת שזה טוב שהיא עשתה את זה ככה כי אני צריכה ללמוד להחליט מהר ונכון אם אני רוצה להיות משרתת טובה וזה כמו בנהיגה שאני לפעמים צריכה לקבל החלטות מהר ולא לטעות והמורה שלי אומר שאחרי שמתרגלים וצוברים נסיון אז לומדים לעשות את זה ואני חושבת שגם בתור משרתת אני לומדת לעשות את זה ואני כבר יותר טובה בזה וכבר יש לי יותר ביטחון. אחרי שישבתי עם המחשב וכתבתי קצת התארגנתי לשיעור נהיגה ויצאתי. היה לי שיעור טוב אולי כי באמת חשבתי על כל העניין הזה של לדעת להחליט מהר ולעשות את הדברים נכון ועל זה שאני מחברת בין הנהיגה לבין זה שאני משרתת גם כי אני רוצה להיות הנהגת של גבירתי וגם במובן הזה שאני צריכה להיות עם יותר ביטחון גם בנהיגה וגם עם גבירתי וכבר עבר הזמן שכשאני משרתת אותה אני לא יודעת איך לעשות את זה ועכשיו אני יותר מכירה אותה ואת מה שהיא דורשת ממני ואני גם יותר יודעת איך לעשות דברים. באמצע השיעור היה לי רעיון פתאום לבקר את טלי בעבודה בהפתעה כי לא דיברנו מיום שישי וביום שבת לא היה לי כוח לדבר בטלפון והרגשתי לא נוח עם זה כי חשבתי שאולי היא מצפה לראות שאני מתעניינת ושאיכפת לי ממנה. שאלתי את המורה אם אני יכולה לנסוע לשם והוא הסתכל על השעון ואמר "את יודעת מה? זה לא היה בתוכנית אבל אני רוצה שתסעי לפי תוכנית שלך" ואמרתי לו תודה והייתי בהתחלה צריכה שהוא קצת יעזור לי עם הכבישים כי כשאני נוהגת קצת קשה לי לראות בראש את המפה של הרחובות ולחבר את כל מה שאני מכירה כי אני יותר מתרכזת בנהיגה וכאילו לא רואה יותר רחוק ממה שיש מולי. נסעתי לשם די טוב וזה עשה לי מצב רוח טוב וקבעתי עם המורה ליום חמישי ואז הסתכלתי על השעון והיה עוד קצת מוקדם לארוחת צהריים ואמרתי לעצמי שאולי אני אסתובב קצת כי לא רציתי להפריע לטלי בעבודה. הלכתי סתם ברחוב והסתכלתי על חנויות ועל אנשים אפילו שלא היה לי באמת מה לחפש או לקנות ואחר כך באמת נהייתי כבר רעבה ורציתי לאכול וחשבתי אם זה בסדר מבחינת השעה ואז עמדתי מתחת לבניין שטלי עובדת בו והתקשרתי אליה והיא ענתה לי בשמחה כזאת ושאלה אם אני לא עובדת ואמרתי לה שזה יום שלישי והיא אמרה "אה נכון שכחתי" ואמרתי לה "רוצה לאכול צהריים?" והיא קצת לא הבינה ושאלה איפה ואמרה שהיא בעבודה ואמרתי לה "אז אני אבוא אליך" והיא שאלה מתי אני יכולה לבוא ואמרתי לה "עוד דקה" והיא אמרה "מה?" ונשמעה מופתעת כזאת ואני נכנסתי כבר לבניין ועליתי ברגל לקומה שלה ואמרתי לה שתבוא לדלת כי אני לא יכולה לפתוח מבחוץ והיא עוד לא הבינה לגמרי ואמרה "את פה עכשיו?" ואמרתי לה "כן" וחייכתי ואני חושבת שהחיוך יצא לי גם כשדיברתי ואחרי כמה שניות ראיתי אותה רצה לדלת והעיניים שלה נפתחו ככה משמחה והיא פתחה לי את הדלת והתחבקנו.

היא היתה נורא מופתעת אבל לטובה ואמרתי לה שהחלטתי לבוא בצורה ספונטנית והיא אמרה "את? ספונטנית?" ואמרתי לה "מה אני לא ספונטנית?" והיא אמרה "את הכי לא ספונטנית שאני מכירה" ולא חשבתי על עצמי ככה לפני זה אבל היא די צודקת אבל גם היא כזאת מתוכננת נורא ומפחדת לעשות דברים ואמרתי לה "מי שמדברת" והיא צחקה ונכנסנו כי היא היתה צריכה לחזור למקום שלה ואז היא הסתכלה על השעון ואמרה לי שהיא הולכת לאכול רק עוד חצי שעה ואמרתי לה שזה בסדר והיא אמרה "את תישרדי?" ואני צחקתי ואמרתי לה "לא אני אמות". היא עבדה קצת ואני ישבתי שם בשקט כי לא רציתי להפריע ולא אמרתי לה אבל כל אחת שעברה שם התחלתי לחשוב שאולי זאת החברה שלה ובסוף באמת היא באה וידעתי שזאת היא לפי איך שהיא באה לטלי וחייכה אליה והתכופפה אליה ככה ודיברה בשקט ואז טלי קמה וראיתי שהיא נבוכה ובלב עודדתי אותה והיא הציגה בינינו והחברה שלה שאני אקרא לה ביומן "מיכל" לחצה לי את היד ואמרה שהיא שמעה עלי הרבה ואז זה היה התור שלי להיות נבוכה והסתכלתי על טלי ושאלתי מה היא סיפרה ומיכל אמרה "רק דברים טובים" וצחקה ככה וטלי אמרה שבאתי לאכול צהריים איתן ומיכל אמרה "אחלה" וירדנו. ישבנו במסעדה ואכלנו די מהר כי למיכל היתה צריכה להיות פגישה אחר כך והיה נורא מוזר אבל גם משמח לראות את שתיהן ככה למרות שהן לא התנהגו כאילו הן בדייט או משהו ואני חושבת שמי שהיה מסתכל מהצד לא היה מבין וסתם היה רואה שלוש בנות אוכלות צהריים כמו חברות טובות וחשבתי על זה שכל אחד שיושב ככה או הולך ברחוב יש לו כאילו איזה סוד שאף אחד לא יודע כמו שהסתכלתי על האנשים ברחוב לפני זה וכמו שלפעמים אני יושבת באוטובוס וחושבת איך הם לא יודעים שאני משרתת ואז נזכרתי גם בשליח של הסופר שהתחיל לדבר איתי ושפחדתי שהוא כן יודע עלי או שהוא מבין את זה לבד וזה לא שאני מתביישת שאני משרתת של גבירתי אבל לחשוב שפתאום מישהו יודע את הסודות שלי זה מפחיד. דיברנו בארוחה קצת אבל פחדתי לדבר עליהן ממש גם כי היו אנשים מסביב וגם כי לא היה נעים לי כאילו לחטט וכל הזמן היה נראה לי שהן רוצות להיות חופשיות ולתת ידיים או אפילו יותר מזה והן מתאפקות אבל אולי זה סתם בראש שלי מרוב שאני כל הזמן מנסה לעודד את טלי ולדחוף אותה בעניין הזה.

אני חושבת שגם טלי בעצמה קצת הרגישה יותר נוח אחרי כמה דקות וכבר לא היתה נבוכה כמו בהתחלה מזה שאני פוגשת את מיכל ככה אבל בסוף כשעמדנו כבר מתחת לבניין ונפרדנו מיכל אמרה שאני חמודה ושאולי ניפגש פעם ונצא אולי אפילו ביום שישי ולא הרגשתי נעים כאילו להתערב להן בדייט ולגרום לטלי להרגיש לא נוח וראיתי שגם טלי קצת לא ציפתה לזה למרות שהיא חייכה ואמרה "כן" ואולי אני סתם חושבת שהיא הרגישה ככה וזה לא נכון. כשנפרדנו טלי חיבקה אותי ונתנה לי נשיקה בלחי וחשבתי אם מיכל מקנאה כי אין לה סיבה וזאת סתם נשיקה ידידותית כזאת וחיבוק של חברות טובות אבל אני לא יודעת איך זה נראה לה אפילו שהיא לא אמרה על זה כלום. אחר כך נסעתי הביתה והייתי במצב רוח נורא טוב גם בגלל שהיה לי שיעור נהיגה מוצלח וגם בגלל הפגישה הזאת שבאמת היתה ספונטנית ואולי קצת מביכה אבל שמחתי שעשיתי את זה וישבתי קצת עם המחשב ככה ופתאום נזכרתי שגבירתי אמרה שהיא תתקשר והיא עדיין לא התקשרה וחשבתי שאולי היא שכחה או שהיא לא רוצה להפריע לי אבל לא רציתי להתקשר כי היא אמרה לי בפירוש שהיא תתקשר ושאני לא אתקשר אליה אז חיכיתי וגם לא הלכתי להתקלח בגלל זה אפילו שאני מעדיפה להתקלח לפני שאמא שלי מגיעה כשאני לבד בבית ושכבתי קצת במיטה לנוח ולהירגע מכל היום הזה וחשבתי שוב על טלי ועל מיכל ואיך הן חמודות ביחד ונראות מאושרות ואפילו אוהבות אחת את השניה ונורא שמחתי שזה יצא טוב בסוף אחרי שכל הזמן עודדתי את טלי לעשות את זה ולא ידעתי בעצם אם אני עושה את הדבר הנכון.

אחר כך גבירתי התקשרה ושאלה איך היה בשיעור נהיגה וסיפרתי לה גם על השיעור שהיה טוב וגם על זה שאכלתי צהריים עם טלי ועם מיכל והיא שאלה אם זה לא היה מביך בשבילי ואמרתי לה שבהתחלה אולי כן אבל אחר כך לא והיא אמרה שהיא מאוד שמחה שאני מרגישה ככה ושאני חברה טובה כזאת ואמרתי לה שגם טלי בסוף לא היתה נבוכה אפילו שהיא לא שאלה על זה ואז פתאום הרגשתי שאני יותר מדי מדברת על עצמי ועל טלי והכל ושאני כאילו מזניחה את גבירתי ושאלתי אותה אם אני יכולה לעשות בשבילה משהו והיא אמרה "זה היום החופשי שלך" ואני אמרתי שאני יודעת אבל אולי בכל זאת וזה לא משנה לי והיא אמרה "דיברנו על זה שאת הימים החופשיים שלך את מקדישה לעצמך" ואמרתי לה שאני יודעת אבל גם כשאני לבד אני כל הזמן חושבת עליה ועושה דברים בשבילה והיא אמרה "את עושה מה שאת בוחרת לעצמך" ואני אמרתי "כן גבירתי" כי הרגשתי שאני עוברת את הגבול ומתווכחת איתה ולא רציתי שזה יהיה ככה כי היה לי יום טוב ולא רציתי שהוא יתקלקל ואמרתי לה שאני מצטערת ושהיגזמתי ושאני אקדיש את היום הזה לעצמי והיא אמרה "יופי חמודה שלי" ואני אמרתי ככה בשקט "משרתת קטנה שלך" והיא אמרה "משרתת קטנה שלי" וזה היה ממש מצמרר לשמוע את זה וזה עשה לי טוב בכל הגוף.

אחר כך הלכתי להתקלח מקלחת ארוכה וחפפתי וישבתי קצת לראות טלויזיה למרות שלא היה משהו מעניין וסתם עברתי בין הערוצים והמחשבות שלי בכלל לא היו שם אלא על גבירתי ועל טלי ומיכל וכל היום הזה שהרגשתי שהוא היה עמוס וטוב ושמחתי שזה ככה כי אני זוכרת שפעם לא הייתי מצליחה להתמודד עם הימים החופשיים האלה שכאילו קוטעים לי את השיגרה ומשעממים אותי ומשגעים אותי. אחר כך אמא שלי הגיעה ושתינו קפה יחד ודיברנו והיא שאלה מה עשיתי היום ואמרתי לה שהיה לי שיעור נהיגה ושהיה ממש מוצלח ואחר כך אמרתי לה שאכלתי צהריים עם טלי אבל לא הזכרתי את מיכל וכל הסיפור הזה ואמא שלי אמרה שהיא שמחה שאני שומרת על קשר עם חברות וזה חשוב ואמרתי לה "אני יודעת" כי זכרתי שגם גבירתי אומרת לי את זה כל הזמן והיא שאלה גם איך הולך לי עם הדיאטה ואם אני מצליחה לשמור גם בלי לרשום ואמרתי לה שאני חושבת שכן למרות שזה יותר קשה ככה וידעתי שהיא רוצה להגיד לי שאני חייבת להמשיך לרשום או אפילו ללכת לקבוצה כמו שהיא אמרה פעם אבל היא לא אמרה והיא רק אמרה לי כל הכבוד ושאני אמשיך ככה ושאני חזקה וזה שימח אותי. ככה עבר ערב די רגוע והספקתי לכתוב ביומן דברים שלא הספקתי קודם כי היו לי ימים עמוסים ולחוצים גם נפשית ואחרי היום הזה הייתי גם רגועה וגם היה לי זמן לכתוב בנחת ואחר כך סתם ראיתי טלויזיה והלכתי לישון די מוקדם וכבר חשבתי על מחר ועל הנקיון שאני אעשה אצל גבירתי.