העונג והכאב, הקשר בינהם עמוק כשל שחור ולבן, כשמערבבים בינהם נוצר האפור… אם להוסיף יותר לבן או יותר שחור, יקבע את הגוון הסופי.
אתה משחק בכלי הזה בצורה מדויקת, נותן לי מנה נדיבה של עונג ומנה נדיבה של כאב.
המעברים החדים משחקים לי בטראומות כמו בכדורגל. אתה צובר אין סוף גולים ומנצח ואני מכניסה עוד ועוד גול עצמי בשביל שנמשיך לשחק במגרש הזה ביחד.
אתה מכניס אותי לאופוריה ומוריד אותי על ברכי לבקש עוד מזה ועוד ממך.
הפעם אני נאבקת ולא מאפשרת לעצמי שוב ליפול לאותו מקום, אותה משבצת שבנית לי שאתה לא מוכן לפרוץ.
אותו תא קטן עם האפשרויות המאוד מוגבלות שמאפשר לך להישאר בשליטה על אותם הדברים שאתה כלל לא שולט בהם בחיים שלך.
אני רוצה יותר, רוצה להיות רצויה ונחשקת ובטוחה במקום שלי ואתה לא רוצה לתת לי את זה. אתה מעדיף לחבק את האגו שלך ולהמשיך לרדוף אחרי עוד כוס, עוד חור שמעולם לא ימלא בך את החוסר בי.