כותבת רגשות במילים

המרחק הזה ממך, התקופה הזאת והחוסר ודעות לגבי הכל בחיים שלי. אני חרדה ממה שזה יעשה לנו, הגעגוע מתחיל לחרפן ואני תוהה האם אני חסרה לך ומה אתה מרגיש עכשיו.

אתה כל כך יפה במדים, כמה הייתי רוצה להיצמד לך לצוואר ולהסניף אותך, כמה חבל שאי אפשר לשלוח ריח כמו שאפשר לשלוח תמונה בווצאפ.

מתי אראה אותך?! זה חוצפה מצידי להתלונן אבל אני צריכה טעינה, צריכה את החיבוק והשקט בראש שאני יכולה להשיג רק כשאני נוגעת בך. 

אני רוצה לשמוע את הקול שלך, להיות בטוחה שאתה בסדר, הלוואי שתתקשר… למה זה מוזר לנו?!

כל צעד קטן, כל רגע מתוק, כל חיזוק, כל חיבוק וכל לבנה שקורסת מהחומה והאמון שנבנה והיסודות שמתחזקים בינינו.

מרגש אותי להרגיש שלולית מכל מבט ונגיעה, החדירה העמוקה שלך ללב שלי והתפשטות האנדורפינים בעורכי שמקלים על כאבי ומרפאים את נפשי.

סמים שלי אתה

❤️🪬

הכל מבולבל ולא ברור, כאילו הגעתי לאיזה קצה וכבר לא ברור לי מה נכון ומה לא נכון. הכל שברירי, שום דבר לא מרגיש בטוח וכל החרדות צפות.

משהו מתהפך לי בבטן, תחושות של חוסר ביטחון מהדהדות בראש ומה אם?! אני מטורגרת כל כך בקלות, מתי כבר אלמד לשלוט בזה ולא להיבלע לתוך תסריטים איומים מהחיים שלי.

אני צריכה את החיבוק שלך, זקוקה למנת הסם שלי בשביל לעצור את כל המחשבות ולהסדיר נשימה. רוצה לדעת שאתה בטוח ושום דבר לא יפגע בך.

אני יודעת שאתה לא יכול לעשות לי בייביסיטר ויש עבודה והתחייבויות אבל התקופה הזאת מפחידה ואני מרגישה שאני כל פעם צריכה איזה אישור שאתה בסדר ושאנחנו בסדר.

אני רוצה שתבוא, שתתעלה על עוד תבנית, שלא תפחד ממני, מעולם לא פגעתי בך ואין בי שום כוונה כזאת. 

הבטחת לי הרבה פעמים ונכון שציפיות זה לכריות אבל אני ממשיכה לצפות כמו ילדה בת 5. 

אני אחכה כמה שצריך אבל הלוואי שכן 🤞🏻 שתבוא מחר ותבין שזה חמים ונעים ❤️

אני רוצה שתזמין אותי לדייט, אני אתרגש ברמות של כלה ואתחיל לבחור איזה שמלה אלבש מבין כל השמלות עם הטיקט שאפילו לא הספקתי להוריד.

תבוא לאסוף אותי ואני אצא אליך יפה ומאושרת, כי חיכיתי לרגע הזה המוווון זמן וכל כך רציתי שהוא יגיע…

אני אכנס לרכב ואתה תחייך אלי עם החיוך המושלם הזה שלך ותיתן לי נשיקה עסיסית.

כשנגיע תפתח לי את הדלת של הבר אליו נלך, אני אכנס ומיד תבחין שהגברים מסביב שולחים מבטים ולא יכולים להתעלם מהנוכחות שלי. זה ידליק אותך שהם מקנאים בך ואני לא רואה אף אחד ומרוכזת רק בשפתיים שלך ובתפריט.

אנחנו יכולים לפתח שיחה רגילה אמיתית או שאולי בכלל נשחק במשחק ונתחזה לדמויות חדשות שיצאו לראשונה ולא יודעים כלום אחד על השנייה.

אנחנו יכולים להיות כל מי שרק נרצה ואחרי כמה בירות נלך בחזרה אל הרכב ואספר לך שאני לא לובשת תחתונים…

אני רוצה לצאת איתך לדייט שני, רוצה שנצא באמת כמו בפעם הראשונה כשבאת לאסוף אותי ולא היה לי מושג שאני עומדת להתמכר.

יותר בלעדיך, קשה להכניס למיטה כאילו מחכה לי שם מפלצת. אני יושבת ושורפת שעות מול המסכים, מפחדת לישון.

מתגלגלת לחדר שינה אי שם לכיוון הבוקר ושולפת איזה צעצוע מהמגירה שלי כדי לעייף את הגוף עד הסוף. נוגעת בעצמי ומדמיינת אותך, כאילו אין עוד גברים ביקום.

אני נרדמת עטופה בכריות מכל הכיוונים כדי שיהיה מה לחבק ואחרי סשאן דמיוני איתך.

כשאני ישנה אצלך, אני הולכת למיטה בשימחה וגם אם אני נרדמת אחריך, זה נעים לי להקשיב לנשימות ולדופק שלך, ללטף את עורך ולהשתכר מהפרומונים כאילו אני בתוך ענן צמר גפן מתוק.

אני כל כך שלך שאני לא מצליחה אפילו לחשוב על אף אחד אחר, גם כשהסקס איתך ממש חסר לי… והלילה אני אדמיין איך אתה קושר לי את העיניים, גורר אותי לקצה של המיטה ומוציא את החבל המטונף מהמגירה.

שאני מנסה לגרש אותה אבל היא עדיין חוזרת, במיוחד כמו עכשיו כשאני מתאהבת בך אפילו יותר כשאני מגלה את המקומות שהיו מוסתרים ממני קודם.

אתה מרגש אותי, גורם לי להיות מופתעת מהמוח המבריק שלך, נותן לי חום כמו שמעולם לא קיבלתי וגורם ללב שלי לטוס לשמיים ובחזרה.

ומה אם הוא יתרסק?! מה אם לא תהיה מספיק זהיר איתו?! הרי עכשיו זה מפחיד יותר מאי פעם, כי אני כבר לא סתם מכורה אליך, אני גם יודעת למה. 

אני רוצה לשמור את מה שנוצר בינינו, להשקיע בצמיחה של זה ולתת לזה שורשים יציבים. אני רוצה לראות אותך נפתח אלי כמו פרח, בקצב שלך אפילו שבא לי שהכל יקרה הרבה יותר מהר. אתה עושה את זה נכון, כי ככה זה אתה ויש לנו את כל הזמן שבעולם.

רק בבקשה תהיה זהיר איתי, תחזיק לי את היד ותיתן לי להרגיש בטוחה.

אני יודעת, זאת רק חרדת נטישה, כשהיא פה, היא ממש מתישה אותי 😣

שמעתי אותו, היית נבוך מידי להשמיע לי אז זרקת כמה רמזים. ידעת שאראה ואשמע ואתרגש ולא אבין עד הסוף אם התכוונת לזה או שהכל בראש שלי. 

כמו תמיד, אתה אוהב לבלבל אותי, למלמל משהו שלא אבין וארצה לדעת ולא לחזור על זה בכוונה כדי להתגרות בי.

כמה אתה אוהב להתגרות בי, ממש כמו ילד קטן שמושך לי בצמות. אתה מפחד שאדע מה אתה מרגיש, חושש להפוך לפגיע יותר מולי, כאילו אני בכלל מסוגלת לפגוע בך.

אני רואה איך אתה משתנה כלפי, מרגישה איך אתה מתקרב ומבינה שזה לא פשוט עבורך להיכנע לרגש.

אז אני מחכה בסבלנות כמו תמיד שירדו עוד שכבות בגבולות שהצבת לי. זה הרי קרוב יותר מתמיד להתפרץ ממך החוצה, לא תוכל לבלום את זה לנצח. 

תן לזה לצאת ממך, תשחרר את עצמך להיות אתה בתוך אנחנו ותקשור אותי חזק, אחרת לא אפסיק לדגדג אותך!

אתה האור בחיי, האור בחיי!🙏🏻🩷

החיים לימדו אותי שאין זמן לבהות בנוף, צריך להיות כל הזמן ערני לסכנות. כבר שנים אני בוהה רק בירח בלילה כשאני לבד, נטענת ממנו, מרגישה אותו ומגיעה לתובנות חדשות.

לפעמים מצאתי את עצמי נדהמת מיופיה של השקיעה והצבעים שהיא מביאה איתה לשמיים.

רגעים בודדים שנתתי לעצמי לחוות את היקום ולרוב נהניתי רק מנפלאות השמיים.

כשהיינו אצלך אמרת שהורידו את העץ, העץ שמעולם לא שמתי לב אליו וכשנסענו ברכב שלך הראית לי דברים בדרך ואת השדות אבטיחים. עברתי שם כל כך הרבה פעמים ולא שמתי לב, הייתי תמיד כל כך עסוקה ברגשות ומחשבות שלא ראיתי כלום.

אולי הגיע הזמן לנשום ולהבין שזה נועד להיות וגם אם הדרך ארוכה ומסובכת, צריך לחוות אותה וללמוד ממנה. 

אני יודעת שאנחנו חזקים יותר מאי פעם, אתה לא אומר אבל אני מרגישה אותך גם ללא מילים.

הייתי רוצה שתגיד את זה, גם אני מפחדת, הגשתי לך את ליבי על הצלחת עם סכין ומזלג, פתחתי דף נקי וחלק של אמון ולפעמים קשה לנשום מחרדה שאפגע ואתרסק כמו גביע קריסטל לאלפי רסיסים.

אני מפחדת מלא לנשום אותך קרוב ולשמוע את הצחוק שלך מתגלגל בגללי ולגעת בגופך ולחוש אותך חודר אלי.

אולי אם היית אומר, זה היה פחות מפחיד והייתי יכולה לטרוף אותך בביטחון ולספר לך כמה חלמתי שתפשיר כבר.

והנוף, אני רוצה לראות אותו ביחד איתך, כי איתך אני לא מפחדת מכלום וביחד גם הפקקים יותר נסבלים.

אני מתרגשת מאוד, מעריכה כל לבנה שקורסת מתוך החומה שלך, מחכה לרגע שהיא תקרוס סופית אל מולי ותבין שבחיים לא אפגע בך ולעולם לא אהיה כמוה.

🧿🧿🧿

שתהיה פה, שתחליט שאתה פה איתי בלי משחקים שהם לא במיטה איתי.